נמרוד אלף / ובלילות, יותר. |
כשרחשי העיר נמוגים,
גם השמש עזבני
ורק הירח עולה
בנחמה צנועה וחיוורת,
אתה חסר לי יותר.
עת טעמי היום
נספגים בדומית הליל,
והקול האחרון שהדהד
כבר שקט וקטן,
כשדומה שהארץ נמה,
בי - אין מנוחה.
דווקא בשעות האלה
כאבי לך בפנים
חזק יותר צועק,
משתולל וסוער בי,
ואני צריך אותך
יותר, עכשיו יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|