יצור הלילה היה; השקט והחושך היו טבעו, הרוח השקטה היתה נשמתו.
רוצח היה.

הוא נהנה להרוג, נהנה מהתחושה של מתכת קרה החודרת לתוך חלל
הבטן, חותכת את ורידי הצוואר, פוערת חור בגב. נהנה מדם חם
הזורם מהפצע ההולך ומעמיק, הריח של החיים הנשפכים מהגוף הרופס,
האוויר הלילי הספוג במוות. נהנה מכתם אדום הנוצר על השלג, הכתם
ההולך ומתרחב בזמן שנשמתו של הקורבן נפרדת מגופו, נהנה מהזעקה
האחרונה, זעקת ההפתעה, זעקת האימה הנפלטת מגרון שסוע.

הוא נהנה מהמשחק של חתול ועכבר אשר ניהל עם המשטרה. סוף סוף
מצא משהו שיהנה ממנו. הוא נהנה מתצוגה בוטה של מוחו החד אשר
הטעה את השוטרים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש.
מוח אנליטי, היה לו. שום פרט קטן לא נחבא מפניו. שום ראיה לא
השאיר לשוטרים, שום רמז. חתול ועכבר? לא, לא, כל כך לא. הוא לא
אהב את ההשוואה הזאת שראה בעיתונים יום אחר יום. תמיד התייחס
אל עצמו כאל יצור על, בן אדם נאור. לא היו לו שאיפות להיות
מפורסם או להופיע בעיתונים, רק רצה להנות.

פסיכופט, חולה נפש, מעורער בנפשו, סוטה, מכת העשור, עונש
מלמעלה, רוצח נלוז - איך לא קראו לו? חלומו הרטוב של כל
פרופסור ודוקטורנט למדעי התנהגות היה לפגוש את הרוצח, לחקור
אותו, לבנות תיאוריות, להבין אותו. פרופסור נודע פירסם כתבה
בשבועון בו אמר שיוכל לגרום לרוצח "לחזור בתשובה", אילו רק
הרוצח יבוא אליו לטיפול של שעה. "אני אחזיר אותו לדרך הישר,"
אמר. כעבור שבוע, לאחר שלא הגיע למשרדו באוניברסיטה יומיים
ברציפות, נמצא בביתו, קשור לכורסה בעזרת כבלי חשמל, כאשר מבט
מבוהל קפוא על פניו. בניתוח לאחר המוות התברר שהיה קשור לכסאו
בין שעה לשעתיים, לפני שהתעלף בגלל חוסר דם אשר נזל מוורידיו
בידיו השסועות.

חכם היה, הרוצח, צחק על כל העולם. אהב לצאת בשעות הלילה
המוקדמות, לשאוף את אוויר הלילה הקר ולעבור בשקט בין צל לצל,
מקשיב, מתבונן, לומד. אף פעם לא בחר קורבן אקראי, אם כי המשטרה
לא ידעה את זה. תמיד הייתה לו סיבה בגללה בחר את מי שבחר.

כלי הנשק האהוב עליו הייתה הסכין. סכין צבאית, מושחזת היטב.
תמיד נשא סכין מוצמדת לרגלו הימנית, ואקדח, למקרה חרום, לרגלו
השמאלית. היה מאוד זהיר, ידע כי אין מקום לטעויות. כשאחז
בסכין, היא הייתה להמשך ידו, כאילו היו דבר אחד. כשלפת את
הידית הקרה, הוא עצמו נהיה הסכין, הידית, הלהב, החוד של הלהב.
הוא חתך את הבשר ביעילות קטלנית, לא היה צריך לחזור על שום
תנועה, הכל היה מחושב ומדוייק עד כדי שלמות.

יצור הלילה היה; השקט והחושך היו טבעו, הרוח השקטה היתה נשמתו.
רוצח היה, רוצח ישאר.