רוב הגנבים עושים את זה בשביל הכסף. יש שממש שודדים כסף
(מעוברי אורח תמימים ברחוב, מבנקים או חנויות), ויש המעדיפים
לגנוב סחורה ולמכור אותה בזול. יש גם גנבים מסוג אחר, מסכנים
בבגדים מרופטים שגונבים אוכל בסופרמרקט כי אין להם דרך אחרת
לשלם עליו, אבל גם זו, למעשה, גניבה שמטרתה לחסוך כסף.
הגנב הזה היה שונה. הוא גנב בשביל הבחורות. בתור גבר לא נאה
במיוחד, לא מבריק, לא עשיר וחסר כל כשרונות מופלאים, הדרך
היחידה שמוחו הבינוני הצליח לגלות כדי למשוך אליו את הנשים
ולמלא את נפשו הרעבה לאהבה, קשר וסקס, היתה לגנוב. כל אחת
מחפשת מישהו שיגרום לה להרגיש מיוחדת, נעלה. הוא ידע זאת,
ומאחר ולא יכל לעשות זאת לבד, הוא גנב. פה חרוז מביאליק, שם
פיוט מאוסקר ווילד. כולן נכנעו לקסמי שירתו.
החכמה האמיתית היתה למנוע את גילוי האמת. לשם כך הוא קודם כל
חקר את הבחורה. נשים המוניות לא יזהו לעולם שיר של ייטס, בעוד
אינטיליגנטיות ומשכילות, שלמראית עין לא מיומנת מכירות בעל-פה
כל בלדה רומנטית, לא יכירו דווקא את הלהיט האחרון של בריטני.
על מנת לטשטש עקבותיו הוא שילב בכל פעם בין מספר שירים, ותמיד
השביע את אהובתו התורנית שלא להציג זאת לאף אחד, מאחר ואלו הן
מחשבותיו האישיות והכמוסות ביותר, שהוא מציג אך ורק לפניה.
פחית ירון היתה שונה. כבר מהתחלה נראתה לו שונה, כשהבחין בה,
נערה צעירה המוכרת משקאות טבעיים בדוכן בקניון. היה לה שיער
ארוך וחלק שעירב בין חום לבלונדיני ללא כל חמצון או צביעה,
ובאור השמש קיבל גם גוון ג'ינג'י קמעה. עיניה הירקרקות הגדולות
יצרו בשילוב עם האף הקטן אך הסולד מראה קסום ואקזוטי. הגנב ידע
שהוא מוכרח להשיג אותה. בהמשך היכרותם גילה גם את שמה יוצא
הדופן, שניתן לה מאב יצירתי אך חסר התחשבות, ואת תחביבה המשונה
להצליף בדגים למותם.
הוא הסתבך בחקירת העדפותיה התרבותיות. היא לא הגיבה, לא כשניסה
לפתח שיחה על ספרות ימי הביניים, וגם לא לזמרה של שרית חדד
שזמזם באוזניה. כל נסיונותיו עלו בתוהו, והוא כבר חשב לוותר,
אבל היה בה משהו שמשך אותו להסתכן למרות הכל.
לפני כששלח לה את המכתב, רק בתום ארבע פגישות שהצליח לסחוט
בקושי רב, התלבט מעט, אך לבסוף גמר אומר בלבו שעדיף להסתכן.
כבר באותו ערב היא התנהגה בעויינות וחוסר סבלנות, והוא ידע
שבלי שיר הוא לא יצליח לגרום לה לצאת איתו שוב.
למחרת בבוקר הוא ענה לטלפון במשרדו. זו היתה המשטרה. פחית
זיהתה כל שורה בשירו ומאין נלקחה - מהפתיחה של ליאור נרקיס ועד
הנעילה של אלתרמן. הוא נעצר ונשלח למשפט. הקטגור שהתמנה היה
מנוסה והחליט לברר על עברו בנושא. הוא טרח ומצא כל בחורה
שבילתה עם הנאשם, והצליח לערוך רשימה מלאה וארוכה של סופרים
ומשוררים מהם גנב.
עשור בכלא ציפה לנאשם, אך כשבוע לפני גזר הדין הסופי הצליחו
חברי ש"ס להעביר בכנסת חוק המחזיר את שיטות הענישה לימי
התלמוד: עונש מוות לרוצחים, סירוס לאנסים, ולגנבים - חותכים את
הידיים. השופט הסכים שזהו מקרה יוצא דופן, וערפו לו את הראש.