"מוהאהאהא!" אמרתי לעצמי כשעמדתי מול המראה, בכניסה לבסיס.
ניסיתי להיראות מפחיד. אפילו חתול לא הייתי מפחיד. זה לא מתאים
לי, הפוזה הזאת. המשכתי פנימה. כמה אנשים עקבו אחרי במבטיהם,
אבל מיד חזרו לעיסוקים הפרטיים שלהם. כנראה לא הייתי מספיק
מיוחד או בולט בשבילם. פתאום נעשיתי רעב, אז הלכתי לשק"ם. בכל
שק"ם יש שלט, ליד הדלת מבחוץ, עליו כתוב "אין מכירה לחיילים
בהופעה מרושלת", כאילו שיש אנשים אחרים שעלולים לראות את
הג'ובניקים האלה מגיעים לקנות את השוקו בשקית, כשהם בלי חולצה,
רק עם גופייה. כאילו זה עלול לפגוע לצה"ל בתדמית. בשק"ם אין
אזרחים - אבל מישהו החליט שחייבים להיות שם תמיד ייצוגיים. עוד
מעט ישימו רס"רי משמעת ליד כל ביתן שירותים, כדי שתמיד נשתין
בעודנו מייצגים את צה"ל בכבוד. שהנייר טואלט לא יצחק עלינו.
שהאסלה לא תזלזל, חס וחלילה!
עכשיו ראיתי שכתוב על השלט הזה, שבכניסה לשק"ם: "אין מכירה
לחיילים בהופעה מרושלת ולרוצחים". נכנסתי בכל זאת. קניתי שוקו
בשקית, מהסוג הטוב והיקר יותר, כדי שיהיה לי טעם טוב בפה על
הבוקר. הקופאית הסתכלה עלי באדישות של קופאית. מבט שכאילו
מזלזל בכל אטום בגוף שלך, באותו זמן שהו משתעמם ממנו ואומר
"אתה שם - מאחורי הדלפק, ואני - פה". פתאום היא החזירה לי את
השוקו והכסף וניגבה את הידיים על מכנסיה.
"מה קרה?" שאלתי.
"מצטערת," היא אמרה באנחת עייפות "אני לא יכולה למכור לך."
"זה בגלל השלט בכניסה?" שאלתי.
"כן, תקנות חדשות. מצטערת." אמרה ועברה ללקוח הבא, שדווקא לא
שם גומיות במכנסיים מעל הנעליים, ונראה כמו איזה בטלן. הוא קנה
שוקו בבקבוק. הכי יקר. דווקא לו היא מכרה. למה לו ולא לי? הוא
מבייש את המדינה, עם איך שהוא לבוש. אוף, איזה עולם לא הוגן!
מאוחר יותר, כשהייתה הפסקת צהרים, אז תכננתי את המבצע שלי. אני
אשיג שוקו בשקית מהסוג הטוב יותר, ויהי מה. נכנסתי לשק"ם,
בחנתי את התור, הרמתי את הנשק ויריתי באוויר. "אתם, כולכם,
תתרחקו מהמקרר!" צעקתי להם ושוב ניסיתי להיראות מפחיד. לקחתי
את השוקו הכי יפה שהיה שם. כזה שנצץ באור המקרר, והתקרבתי
לקופה. האהא, עכשיו הקופאית רואה עם מי יש לה עסק.
"אמרתי לך, אני לא יכולה למכור לך," היא טענה.
החיוך המפחיד שלי נמחק מיד. שוב דיכאו אותי. "אין כניסה
לחיילים בהופעה מרושלת" מילא, אבל למה הוסיפו גם "ולרוצחים"?
שני חבר'ה הובילו אותי החוצה מהשק"ם. לא התנגדתי. אין שק"ם
יותר. לעזאזל.
יא אללה, זה ממש עונש מוגזם. סך-הכל רצח, לא הסתובבתי בלי
דסקית, או משהו כזה. אפילו הייתי עם גומיות. מאוד מדוגם.
יצאתי מהבסיס ועברתי את הכביש לכיוון תחנות האוטובוס. ליד הבית
שלי יש מכולת. אולי שם ימכרו לי שוקו בשקית.