למען הידע הכללי, אני בררתי אותך ואינך יודע על כך.
אינך אלא חלום.
הזדמנות שפגה תוקף.
ואף אחד לא אמר שיש חוק התיישנות.
ולא בטוח מתי באמת פג תוקפה של התשוקה.
בורח לי החשק.
ההזדמנות הולכת ונעלמת.
הידיים כבולות אי שם מאחורי הגב.
לאן הלכו כל האידיוטים?
ואני לא רוצה להישאר לבד.
בחושך.
עם כל הרעש והדממה.
אני רוצה הזדמנות אחת להעלם בשקט.
אני רוצה הזדמנות אחת להנות מהרגע.
מהברכה.
מהכוח.
מהשטות.
ממה שבאמת קיים...
מי אתה?
מי אני באמת?
שותתת דם ומבכה על הרגע.

"..אינך אלא חלום. הזדמנות שפגה תוקף..."
מוקדש לאבישי. הפרידה ממך עשתה לי רק טוב, מסתבר.
פתחה אותי לעולם שכבר הספקתי לשכוח.