קבב זה אחלה. במיוחד כשערים ב5 וחצי בבוקר ואין מה לעשות.

אני נורא אוהב לאכול קבב. מאוד אוהב. אפילו ממש.
רומני, יווני, עגול, גדול, אפילו את הפטרוזיליה שנתקעת בשיניים
אני אוהב - שהיא כידוע חלק בלתי נפרד מהקציצה האהובה עלי כל
כך.
עדיין לא הבנתי ממה נובעת האובססיה והחיבה הרבה לחתיכת בשר
צלויה מלאה בתבלינים, הרי רק לפני זמן לא רב היא היתה חתיכה
מישבן בריא, לבן ומלא בכתמים בישוב מרוחק בצפון.
בכל זאת, כל עוד נותנים לי קבב, אני מרוצה.
בכל הוריאציות - פיתה, לחמניה, לחם, אפילו סתם ככה עם סכין
ומזלג או מקלות סיניים.
פירורי קבב על עוגת גבינה מלפני שבוע...
כשאני חושב על כך לעומק, אין לי הרבה מה לעשות פה חוץ מלזלול
קבב בכמויות. אולי בעצם קבב הוא הוא משמעות החיים.
בעצם, כל אחד יודע שקבב איכותי תמיד שזור בשלל חתיכות בצל
קטנות.
אולי זה הבצל שעושה לי את זה? (שתיקה ממושכת)
אני נורא אוהב בצל. מאוד אוהב.