ישבנו על המיטה.
צחקננו.
הוא דגדג אותי.
אני בעקבותיו.
עצרנו.
שקט.
אין מי שיציל אותי.
עיניו חודרות לעיני.
רק אני והוא.
דממה.
אי אפשר לתאר את הפחד.
לפתע הוא קרב אלי.
לאט.
בעדינות.
היסס טיפה.
המשיך.
שפתיו קרבו לשפתיי.
המתח באויר.
מענין מה תהיה התגובה...?
זהו.
השפתיים המאוהבות יצרו מגע.
כל כך רך.
כל כך עדין.
כמגע עורו של תינוק.
נמסתי.
הבנתי מדוע דווקא בו התאהבתי.
העיניים המושלמות שלו נעצמו.
בעדינות.
בטבעיות.
בחושניות.
רגע נצחי.
הלוואי ויכלנו להשאר כך דבוקים.
ולא להפרד.
איך חלף אותו יום..
ואותו גבר מושלם,
שהופיע במיטתי,
צוחק,
מנשק,
אוהב,
התגלה כבוגד.
תכלס הוא לא .. אני הייתי הדפוקה. אבל מילא.
נכתב כשהייתי בת 14 |
