לפעמים צריך להוציא את הזעם החוצה... למרות רגשות האשמה שזה
עושה לך...
פשוט אסור לשכוח את העובדה שבסך הכל - אתה עדין ותמיד תאהב.

היא קמה בבוקר אחרי לילה של חוסר שינה, המחשבות כרגיל ממלאות
את ליבה.
מבולבלת כל כך ודוחפת קדימה רק לפעמים, מסתכלת אחורה ועל
ההווה.
שואלת שאלות ומושכת על עינייה צעיף ורוד.
ככה זה כשאתה בא ממשפחה מפורקת,
משפחה מטורפת.

האמא.
ליבה הטוב עסוק בחיצוניות ובטפל - רק כך ניתן להשיג אושר.

היא רגילה לקבל במתנה שמלות ותכשיטים,
היא אמנית.

אבא.
טייס לשעבר, שאיבד את כל כספו, איש גרוש שמתגעגע לחברה שלו -
המאהבת שלו.
שהגיע אחרי המאהב שלה...
איש אשר בבעלותו לב טוב ומשאלת מוות.

היא רגילה להיות פסיכולוגית,
היא למדה את זה בגן.

ואחות,
אחות שעדיין לא ברורה...
רגע אוהבת ורגע לא, נזכרת מדי פעם בפעם באימוץ ומפסיקה להרגיש
קירבה.
פוגעת לפעמים - וזה דוקר.
ואוהבת לפעמים - וזה מענג ומלטף.
האם יש לה לב טוב?
כן, אבל כואב...
אחיות עם אותו הסיפור, שמסופרות אחרת.

היא רגילה לוותר,
היא אומצה ראשונה.

ועכשיו,

תשאלו למה היא פסיכית?

למה היא לא יכולה לישון?

והיא...
היא תמיד תענה:
בדיוק מאותה סיבה כמוכם...

גם אני אוהבת את המשפחה שלי.
ואוהבת...

ויש לי לב טוב - אולי?
הוא גם עטוף יפה בחבלים, קשרים ומילים.

כי הרי... היא
רגילה לא לרצות להתבגר.
אוהבת ילדים ונגד ילודה.

אבל,
מה זה משנה בעצם?



העיקר... העיקר החלומות!