אני זוכרת בע"פ כל תו ותו בפניו היפים.
חיוך מקסים, מתוק, אמיתי,
לחיים עגלגלות ומנומשות,
עיניו הירוקות, המדהימות,
שמקנות תחושת שלווה וביטחון,
שיערו הבהיר והפרוע,
ששיווה לו מראה של אריה
המשחר לטרף, כמהה אליו
או בעצם אלי.
עינייך פתאום הבריקו, נצצו
צחוקך היה מידבק,
חיוכו התרחב וחשף את שיניו
ואת לשונו המזמינה.
מזמינה למסע רטוב ומתוק בפיך.

הייתי מדמיינת אותנו ביחד,
שני גופים נפרדים,
מתערבלים, הופכים לאחד.
מתגברים על המבוכה שבזרות,
שבשוני,
שבעירום.
חושפים את עצמנו, כלינו,
אחד בפני השני.

אחר כך,
מתעוררים זו בזרועות זה,
ממש-ממש כמו בסרטים האמריקאים
המיותרים האלו,
בהם הכל מושלם.

באמת להתעורר בזרועותיו.
לא לעזוב לפני שיקום.
לא לברוח.

להשאר

איתו

לנצח.