קסויאר מאקריט / שוקע בדממה |
בדכאון אני שקעתי
בציור האיש צעק
ואני שתקתי
לא היה לאן לפנות
אז המשכתי להלך בתלם
זמן כה רק מאז עבר
ועודי בערב
ואיך אשכח את המילים
שחתכו בי כסכין חדה
אולי יום יבוא ואני אבין
איך עדיין הדבר הוא בעיני חידה
כשאת את פיך פצית
ואמרת לי מה שאמרת
לבי נחרך כמו במצית
כשלומר לי את שלך גמרת
17.08.2004
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|