מתהלכת, כמו הליל חרישית
לא מאפשרת לי להביט
אני מרגיש את ידה - כל-כך אנושית
ואת ידי, אני לה מושיט
כמו זרם חשמל שוב עובר בגופי
אני מניח ידי בידה
ונרתע
ושב וחוזר, שוב ידי בידה
השמחה הקטנה של בן התמותה
אני נזכר בפרסומת בת אלף שנים
האצבעות כבר הולכות במקומי
אני מאושר וחולם על ימים
בהם את תהיי כל עולמי
14.08.2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.