אתה ישן אצלי בבית
בפעם הראשונה
מתבלבל בשכונות של חיפה
אבל מגיע בסוף
יושב לידי ואנחנו אוכלים
בחיוך
אתה אומר שאני
מבשלת נפלא
זה נכון (אני חושבת)
אני מבשלת נפלא.

אנחנו רואים טלוויזיה
וצוחקים
אתה לא מפסיק
ללטף את היד שלי
וקר בגינה
אז אנחנו נכנסים
אתה רוצה לעזור לפנות.

בינך ובין אבא שלי יש סמול טוק
אותי זה מביך
אתה שואל איפה האמא
ואני אומרת שהיא ישנה אצל ההורים שלה
(עוד מוקדם לאמיתות כאן)
למה, אתה שואל
ואני שואלת חזרה
מה, ההורים שלך לא ישנים אצל ההורים שלהם לפעמים?
כאילו זה ברור מאליו, ומה הוא מתפלא בכלל.

אנחנו סוגרים את הטלויזיה
ומתחבקים בחושך
ומתלבטים אם לצאת ולאן
ולי זה מרגיש שהמיטה שלי היא משולש ברמודה
עוד מעט ניבלע, ויחפשו
ואני אומרת, תן לי רגע שקט, אתה מסוגל?
ומתכוונת שתפסיק ללטף אותי קצת
אתה שואל, את מנסה להרדים אותי?
אני צוחקת בשקט ואומרת אולי.

אנחנו קמים להתלבש
אני מבקשת שתפתח לי קשר בגופיה על העורף
אתה מחייך ופותח
אני מחליפה בגדים לבד
ואנחנו יוצאים.

אני נוהגת
האוטו מוביל אותנו לנווה שאנן
אתה רוצה להכיר את השכונות של חיפה
אני רוצה להכיר לך
זה העולם שלי
קר.


אתה מעשן סיגריה אחרי סיגריה
אחר כך יהיה לזה טעם
אנחנו הולכים בסתם רחובות
אתה מוקסם ומתפעל בקול
אתה רוצה לעבור לחיפה
אתה רוצה לגור כאן
אני כבר לא.

כאן אני צועדת ורצה, אני אומרת
נרוץ ביחד, אתה עונה
אם נרוץ בקצב שלי, אני אומרת
אתה שואל, את תסעי איתי לטייל?
כן, בטח, למה לא, אני עונה
ואתה מתלהב, נקח רק מה שצריך,
מעט יספיק לנו, נסע לדרום או לצפון או.

אנחנו נוסעים לראות בתים של עשירים בדניה
ומתחילים לרדת בה ברגל
שישי בלילה והרחובות ריקים
הבתים סתם, העשירים מתחבאים,
יש להם בתים גדולים להתחבא בהם.
אני אומרת, אחרי כל ירידה יש עלייה
ואנחנו חוזרים לאוטו ונוסעים.

אנחנו שוב בבית
המיטה ענקית אבל אנחנו מתחלקים בצד שלי
ואני חושבת, אף אחד לא ליטף אותי ככה אף פעם
אתה רגיל בלי כרית
אבל מתחלק איתי
אתה מוריד את החולצה
אני אומרת, תוריד גם את המכנסיים.

ארבע וחמש ושש בבוקר
אתה כבר ישן
אתה מלטף אותי מתוך שינה
ואני חושבת, זה מוזר
אתה נושם בכבדות ונוחר
אי אפשר לכבות את זה, גם לא להחליש
אני בטח לא יכולה לישון ככה
בסוף אני מורידה את היד והרגל ממני
אתה מתעורר וחוזר לישון.

שש וחצי בבוקר, אני נשכבת בסלון
ואחר כך בחדר אחר
ובסוף חוזרת אליך
ומחכה שתתעורר כי
לישון אני כבר לא אשן אתמול.

אתה אוכל המון לארוחת בוקר
זה משמח אותי
אני לא מפסיקה לחייך.

אנחנו נוסעים לדליית אל כרמל
אתה נוהג
ואני מחכה שתתפעל שוב
כי כשאתה מתפעל מחיפה
זה מרגיש כאילו אתה מתפעל ממני
עד שאנחנו מוצאים חנייה
זורמים נהרות של דלק.

אתה מחפש דיאבלו בחנויות צעצועים
ואני אומרת, הם לא מתקדמים כאן
לא נראה לי שתמצא.
אנחנו נוסעים
לשבת ביערות הכרמל
עם גיטרה וגזיה וקפה ועוגיות ותפוחים
וכל התבלינים שהבאת
יפה פה, אתה אומר.

אנחנו נוסעים לבית שלי
ואתה נוסע לבית שלך
עוד יומיים ניפרד.