|
את ואני ביחד כמו כלים
שלובים אחד בתוך השניה
שוב כמו אנחנו ילדים
קטנים נופלים לתהום הנשיה
מחוץ לחלון שורר שרב
קשה אני נושם לאט בסתיו
הבא אל חדרי לפי החרב
בא אל מותו עת ירד הערב
לא לא אתן לזיכרון לגווע
ברעב של שכרון ויין זול
העולם שבו אנו חיים בלי
רוע לב צובע כמו מכחול
22.07.2004 |
|
|
רגע, ואם בא לי
להוסיף את שם
המחבר ושם
היצירה בגוף
הטקסט, ואפילו
לכתוב 'סוף'
בסוף, למה אתם
תעשו לי משהו?
אתם גם ככה לא
מאשרים כמעט אף
יצירה שלי!
מהגיגיו של יוצר
ממורמר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.