|
ליטוף אחרון
נגיעה רכה וענוגה
ואחרי זה נשארת
רק אותה בדידות איומה
את עוזבת עכשיו
לאותם מחוזות רחוקים
ואני חוזר אחורה
לאותם זכרונות מתוקים
אז היינו יחד
זמנים ארוכים של עצב
מהזיכרון נמחקים
רגעים קצרים של אושר
נמתחים כדי למלא את הפערים
זה מוזר
כמה שנדמה לי שהייתי יותר מאושר
ככה אני עכשיו יותר עצוב
עצב שנקנה בשמחה
כאב שנקנה באושר |
|
|
אשדודי זועם
נכבד,
אני אשמה.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
מפליצה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.