יום ה'    15:30    הים    20/5/04

אני צופה בגלים, קרובים ורחוקים הם גועשים היום.
הים רועש, הים צורח, הים רוצה לקחת, אני מציעה לו בדממה שאיש
לא ישמע - שיקח אותי.

יהיה לי טוב במעמקיו, אני חושבת, איש לא ילאה אותי בכמויות של
איסורים, לא יהיה לי איש לאהוב וכך לא יהיה לי איש לשנוא, אני
חושבת שאם יקח אותי עכשיו, אוכל להתאהב בעצמי, רחוק מהמראות
המזופתות, מעיניים בוחנות, מאיך שאהיה אמורה להראות, מהפחד
לחשוף, מהרצון להתקבל, אולי אמצא את עצמי מחדש.

תקח אותי, והרחש היחיד שאאזין לו יומם וליל יהיה רחשם של הגלים
והדגים הדוממים - השדים שלי יעלמו, צוללים איתי למצולות
ומתאדים עם חמצן שנשכח מעל.

יפה שם בתוך הגלים, הכל רגוע מבפנים, מהנפש
וסוער למראית עין, אצלי הכל הפוך.
יום אחד עוד מיליון שנים של שקט ואהבה עצמית
מדריך טיולים ימצא אותי מאובנת באוסטרליה, ירים
אותי בידו ויסביר למטיילים שפעם לפני המון שנים הייתי
יצור חי. אם אשמע אותו מדבר, אם רק אוכל - אסתור
את דבריו, לחיות פירושו לאהוב את הרגע, לנצל הזדמנויות, לשאוג
מאהבה ואושר, משמחה צרופה,
לחיות זה לקבל ולמצוא ולא לאבד את עצמך
לא לכער את עצמך מבפנים.
מעניין אם המדריך ילעג לי כשאספר לו שהיום אני יותר מאובנת ממה
שאי פעם ניתן להיות, גם עוד מיליון שנים. ים נהדר היום, סוער
וגועש יפה כל כך, כל כך שונה ממני.