והמוזיקה רועשת מחרישה את האוזנים,
והשיר שמתנגן הוא רק על עצב בינתיים,
איפור שנמרח על הפנים,
הטעם של האודם בשפתיים שלי,
ואתה שלקחת הכל בליקוק,
התרשמת נגעת ונתת בלי איפוק.
אז הלכת בינתיים מי יודע אם תחזור,
והשיר שבינתיים הוא עוצר לו לבדו,
המכנס שלך לבן, החולצה שלך גם כן,
הפכת לי לשלד,
תפסיק כבר להתרוקן.
והשיר שהבינתיים התחלף לו לאחר,
אני נמצאת לי שם במים,
עולם ממש אחר,
והשמש ששקעה לה שתנוח לה אי שם,
כי השיר שבינתיים הוא השיר הכי מוזר.
והארץ דממה לה,
ואנחנו פה לבד,
עם פוזות של אושר עם חיוך כל כך רחב,
ואתה שהתמלאת התרוקנת מחדש,
והאור שבעיניים ממכר אותי עכשיו.
והשיר שבינתיים הוא כזה מדהים
זה השיר שלך מתערבב בשיר שלי.
אז הלכת בינתיים מי יודע אם תחזור,
והשיר שבינתיים הוא עוצר לו לבדו,
המכנס שלך לבן, החולצה שלך גם כן,
הפכת לי לשלד,
תפסיק כבר להתרוקן. |
