בלילות היא מציעה לי לכווץ את עצמי כך שאוכל להסתתר בתוכה. גם
אני הייתי מסתיר אותה בתוכי לו יכולתי אני מרגיע את עצמי
ומתכווץ. אבל פעמים רבות קורה שהתכווצותי אינה מספקת וכואבת לי
הכניסה בשער גופה והיא ממצמצת כאילו עומדת לחזור בה מהצעתה אז
אני מבקש אולי תקל עלי ברכותה. והיא אט אט קולטת אותי חזרה אל
תוך הרחם ההומה שלה המלא קולות כמו נשימות של ים ושל דגים
הרבה. ואני שואל אותה כשכל איברי כבר בתוכה האם כשאהיה כולי
בתוך גופה אוכל לחזור ולהתרחב ולצאת לאוויר העולם והיא עוטפת
את גופי בשרירי בשרה הרכים ואלו משרים על גופי רפיון הפוטר
אותי מן הצורך להתעמת עם השאלה שנשאלה ועם הצורך לשאול שאלה
חדשה. ופתאום שוב הטבור פתוח שוב הפה נסגר שוב מחזור הדם שלי
מתאים עצמו לקצב פעימותיה. ואני לומד איך אפשר לינוק מן הפטמות
גם מבפנים וידי נשלחת ללטף את לב הנאתה הפועם ואני שמח לראות
איך היא מתחילה להישפך החוצה מתוך הקליפה היציבה של חיי
היומיום שלה פחות זהירה משהיתה לפני התכווצותי.

אבל כמה שבועות עוברים ואני מתחיל פוחד אולי התכווצתי יותר מדי
אולי גופה הגדול לא יוכל להסתפק רק בי. ואני מתחיל להתכונן
ללילות הבאים אולי בהם היא תציע את גופה לגברים אחרים מכווצים.
אני מתחיל לדקלם לה סיפורים ארוטיים אל תוך שנתה רואה כיצד
גופה נמתח כיצד עורה מבריק כיצד ראשה נופל אחור בהנאה שפוך על
הכרית וכל נהרות גופה מתעוררים בגעש חלומות. כך הרבה לילות אני
עושה לה מערבולות אך הן הולכות וקטנות עד שגם אני איני מרגיש
בהן. ולילה אחד אני שמח איך גופה מתמלא אלכוהול איך אדיו
גורמים לגופי לרחף בין הכבד לריאות. ואז מתעצב כשמתגלה לי שגבר
אחר עכשיו גדול ממני דופק בשערי גופה להפילם. בניסיון נואש
להגן על מבצרי אני מתנפל בחשכת המערה על איברו הענק אך כל מכה
שלי נענית בצעקות המתגברות שלהם הנהנות מנשיכותי הקטנות
ואגרופי הדקיקים. מודה בכישלוני להדוף אותו אני נסוג ומתייצב
כשוער לעצור את שעטת זרעיו הזעירים ושומר על הביצה בגופי נדקר
על-ידי אלפי זרעונים עד שהם נופלים מתים ואני נרדם שמח כי לא
יקום לצידי מתחרה בדמות עובר חדש.

כמה לילות עוברים ושוב אני שומע אותה מציעה מתוך שנתה הפעם לו
לכווץ עצמו כך שיוכל להסתתר בפנים גופה והוא מנסה הרבה שעות
כואב ולא מצליח שריריו מוצקים מדי וזרועותיו עבות מדי. ובבוקר
הוא עובר את המפתן הרך קטן ומותש כל-כך עד שאני ממהר להפנות את
רחמי אליו ולהביא אותו אל מיטת הרחם ואל דמעות הפטמות. והוא רק
משתאה מעט על נוכחותי מולו ועל מערומי גופי שהתרגל לחיות לבד
בתוך גופה החשוף לי מבפנים אך מפקיר את כל גופו בידי. ואחרי
כמה לילות אנחנו כבר חברים אני מלמד אותו את כל סודות הגוף:
מהיכן רצוי להתרחק ולאן כדאי להתקרב ומה לתועלתו ומה לתועלתה.
וכל הימים אנחנו מתחלפים - פעם הוא יונק מפנים שדיה ופעם אני
יונק, פעם הוא נח ברחמה ופעם אני נח, פעם הוא מתחכך בשפתיי
ערוותה ואני מקשיב למוזיקה של פעימות לבה, ופעם אני מוציא את
ראשי נושם אוויר בין תלתליה התחתונים. וכשמגיע גבר חדש שוב
איננו פוחדים אחרי עשרות תרגולים אנחנו מכים ביחד באיברו הענק
הפעם לא בשנאה הפעם בקבלה ממריצים את הנאתו והנאתה ואז נלחמים
כשניים בשטף הזרעונים התוקפים ביצה חדשה ומצילים את מקומנו
מפני ריבוי הילדים.

וכשהוא מגיע חדש ומכווץ אל תוך גופה אנחנו מקבלים אותו שנינו
בהבנה ומפשיטים ביחד את גופו המותש סוחבים אותו על גבינו אל
הרחם מורחים עליו שמנים ובשמים ונותנים לו לישון שנת ישרים.
ואחר כך כשהוא מתעורר אנו מדריכים אותו בדרכי חיינו ומספרים לו
כי ישים לב לפנים גופו כבר אין בו עצמות כבר הכל רך בתוכו
וסביב הכל רך ורירי צריך להיזהר פחות בנפילה ומספרים לו על
שליחת הנגיסות באיברי הגברים הזרים החודרים ועצירת הזרעונים
ומספרים כי כל אחד בתורו יונק ובתורו מטפס אל חוץ שפתיי דבש
ערוותה ואז חוזר צולל ומעמיק.

אחרי שנה שעברה אנחנו כבר קרוב לעשרים ומתרבים מסתובבים בכל
חלקי גופה וכל אחד מסתפק באחד חלקי עשרים של החלב שלה ובאחד
חלקי עשרים ממנוחת רחמה ובאחד חלקי עשרים מתענוגות שפתייה. כמה
נדדו עד אל כפות רגליה ולעיתים אין רואים אותם שבועות אבל כאשר
מגיעה משמרתם להתייצב למגננה מול הזרעונים התוקפים כל פעם
מתייצבים ארבעה כשוערים הם מופיעים ואחר-כך הם מקבלים את פני
החדש מפשיטים אותו ומעניקים לו חיוכים מרגיעים וכולנו כל השאר
זמננו פנוי יושבים בחדרי לבה ומשחקים שש-בש ודמקה חושבים
מחשבות שמחות על חיינו הקטנים גדולים בתוכה כדי לשמח בהן את
לבה.