כשיצאתי מהבאר של המלון ביקשתי סיגריה מבחור שרק נכנס.
הוא הגיש לי שתיים, והדליק לי אחת. אני בד"כ לא מעשן, אבל יש
מקרים יוצאים מהכלל, וזה היה אחד מהם...
טיפסתי במורד המדרגות, הולך לאורך בריכת השחייה,
שכמו רוב אורחי המלון, גם היא ישנה בשעות כאלו,
ושרויה בשקט מרגיע ומסתורי.
מהבריכה ירדתי אל החוף. הגלים התנפצו במקצב אחיד על האבנים
הקטנות והצבעוניות שישנן כאן במקום חול.
כסאות הנוח והשמשיות עמדו נטושים לא רחוק מקו המים,
מתחת חצי ירח לבן בוהק.
רק אתמול היינו כאן יחד, שוחים עירומים בים השחור,
ואחר-כך שכבנו והתנשקנו על החוף, בצל הירח.
המשכתי לצעוד לאורך החוף, מדליק סיגריה בסיגריה,
ונודד במחשבות על אהבה וגורל, והחיים.
מרחוק מולי, צללית של אדם יושב על החוף, מביט אל הים.
הייתה לי הרגשה שתהיי כאן...
התישבתי בשתיקה לצידך. את מופתעת לראות אותי כאן.
יושבים ומביטים אל הים האינסופי.
מבטינו נפגשים, עינייך הירוקות בולעות אותי במבטן,
אומרות הכל ללא מילים, ואז מושפלות מטה,
מתכנסות בתוך עצמן, וחוזרות לבהות באופק הים.
כיביתי את הסיגריה, ולאט קמתי והסתובבתי, והלכתי משם,
לארץ אחרת.
משאיר אותך עם הים. לבד.

אוקטובר 2002