דרור בלומברג / געגועים |
הולכים למתנ"ס השכונתי
שם על המסך הקרוע
מקרינים את הסרט
האהוב עלינו - געגועים
בו את ואני רצים
בשדה שזור פרחים
צעירים, יפים וחופשיים
עד שאפשר לבכות
להיזכר ולהיפגע
מאותם ימים מאושרים
בהם לא המתנו
שהפצע יגליד...(ישכח)
(9.3.02)
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|