קפיצה, דילוג ו... למעלה.
שתי ילדות באו עלו על נדנדות אדומות,
צחקו והשתעשעו על עייפות המבוגרים.
איכשהוא בהתבונני בהן הפסקתי שומעת סביבי -
מוסיקה אפפה ראשי והן שתיהן ממריאות וצוחקות.

פרח נחת מהעץ שלמעלה, כתום עם ירוק.
התמלאתי מן אושר ושלווה לא מובנת,
ומה שהשאר קראו לו רעש בלתי נסבל,
הפך לשקט רגוע בנפשי, ראשי ומוחי.

"אוכל" צעקה אישה די שמנה,
שתי הבנות, עם שתי הצמות,
קפיצה, דילוג ו... למעלה.

כעת הנדנדות נשארו לבדן,
המשיכו לנדוד מלמעלה למטה, מהצד להצידה,
כאילו רוחות הילדות נשארו,
כאילו רוח שעשוע בתוך שרשרותיהן הכסופות.

פרח נחת מהעץ שלמעלה, כתום עם ירוק.
לאחר זמן מה נדמו שתי האדומות,
כאילו מחכות שימלאו אותן בשנית.
ובי נשארה מן נוסטלגיה מוזרה, לא של שתי ילדות
אלא של שתי רוחות שעשו שמחות.

פרח נפל מהעץ שלמעלה, לבן בהיר עד מאוד.