הטוב - כדרך
מדוע לבחור בטוב.

תחילה ננסה להגדיר.
אני ניסיתי ע"י התבוננות אל תוכי, מה אני חושב, מה אני מרגיש.

מהו טוב: הטוב הוא אהבה, "אור", התחברות לכל.
מהו רע: רע הוא פחד, "חושך", התנתקות. חוסר באהבה, באור.

מהי אהבה: "האור", אנחנו, אלוהים, הכל, הבנה והשלמה איתם.
מהו פחד: "חושך", כל מה שאינו אנחנו, חוסר הבנה וחוסר השלמה
איתם.

טוב ורע: הטוב והרע אינם תלויים בצד זה או אחר של מאבק,
הם קיימים כולם בתוכנו בו זמנית ונחוצים לקיומנו, שכן בלי רע
מהו טוב?!
ללא ההר מהו העמק. התנועה ביניהם היא הדלק שלנו.
כוחנו הוא להפריד בינם ולקבוע כיצד נפעל על פי רצוננו האמיתי.
אין אנשים טובים או אנשים רעים, לכולנו יש בחירות שונות
ורצונות שונים,
ואנו בוחרים במצבים שונים את הבחירות שלנו.


מדוע לבחור בטוב?

הרע או הטוב משלימים כל אחד פן אחר של המציאות בנו, האמת
(הרוח) או השקר (האשליה),
טיפוח האגו, או הנשמה.

תחילה נחשוב, כל אחד, מה נשיג בבחירת הרע.
אני התנסיתי:
אם תבחר ברע, תוכל בקלות ובמהירות לסדר לך:
בפנים: את הביטחון העצמי, הכבוד העצמי, האמונה בעצמך.
זאת ע"י הפחתה ופגיעה באלו של סובבך, שכן אתה אדם בודד, תא,
אמבה, הנפרדת מן הכלל, ודואגת תמיד לעצמה כמו קבצן.
בחוץ: תוכל לתמרן את אשליות העולם, כגון הצלחה חברתית, מעמד,
כסף, סקס, ועוד ע"י דחיקה של יריבך, שכן זה אתה מול העולם, על
כן תדרוס בדרכך כל פרח.

הרוע יוביל אותנו לאושר זמני בלבד, הנשען על היבטים חיצוניים,
בהם אנו מנסים לשלוט בכוח. וכמובן שניפול בסוף ההר, גבוה ככל
שנגיע, ונגיע, והנפילה תהיה קשה. שכן האושר אינו מבוסס על
עצמנו ועל ההשלמה שלנו עם המציאות, שהיא סיפור התגלות חדש
ומופלא, אלא על המציאות בה אנו נאבקים כל הזמן ומנסים להתאים
אותה אל רצונותינו הנובעים מאשליות, כמו חמדנות, כמו כעס, כמו
קנאה, כמו גרגרנות, כמו חשיבות עצמית ועוד.


כעת נחשוב,
לאן תוביל אותנו הדרך של הטוב?

לפני שאנסה לענות על השאלה הזו, רבים וודאי יאמרו וגם אני, "קל
לדבר, קשה לעשות",
ובכן, אני תמיד אומר לאלו, וגם לעצמי, בכל עת בה אני קטן
אמונה, שני דברים:
הראשון, אילו לא היו הרים כלל והעולם היה כדור מישורי לחלוטין,
היינו כעת דגים השוחים באוקיאנוס.  והשני, לאמת פנים רבות. אל
לנו לזלזל באמת של אף אדם.

אם תבחר בטוב, תוכל להגיע:
בפנים: לביטחון עצמי, לכבוד עצמי וכבוד לזולת, לאמונה בעצמך
ובסביבה והעולם
ע"י עמידה במילה, ע"י כוונות אמת טובות, ע"י נחישות ועבודה,
התבוננות פנימית והשלמה, עם עצמנו ועם הסביבה, לא מתוך פסיביות
אלא מתוך רצון להשתפר. כיצד ניתן לדעת אם אנו פסיביים, כשאנו
מנסים להשלים עם חוסר השלמה, וכמובן שלא נצליח להיות מאושרים
מכך.
בחוץ: נוכל להשיג דברים חיצוניים ע"י נחישות וחיבור כנה עם
אנשים, במקום ע"י קומבינות, "יד לוחצת יד" וליקוקים, במקום
להביס את יריבנו נוכל להיות מורים ותלמידים לחברינו. ע"י עזרה
לזולת, הקשבה והשלמה עם השונה נוכל לעזור לעוד אנשים להתחבר
אלינו ואחד לשני. ישנו הבדל משמעותי בין נתינה ללא גבולות לבין
"פרייאר", לכן כשאנו עוזרים אנו צריכים לבדוק עם עצמנו מה
לדעתנו כוונותיהם של אלו שאנו מעוניינים לעזור להם, בכדי שנוכל
לעזור גם להם. כלומר, במידה ומישהו חושב שהוא מנצל אותך כדי
לתמרן לאשליה כזו או אחרת, הוא זקוק לשיעור באמת, לא לעזרה
שהוא בעצם ביקש, לא זה הרצון האמיתי שלו.

צפיתי פעם בסרט יפני שנקרא "חיים פשוטים". הסרט מספר על נכד
עירוני, שמושאר אצל סבתו בכפר, ולמעשה ממש מתעלל בה, ברוע
שכמובן נובע מפחד ומבורות. אך ההענקה, הנחישות והמסירות של
הסבתא מחלחלים וחודרים אל תוכו של הילד, שמשנה מנהגיו אט אט.
אותו ילד שמגיע מהעיר, מסביבה אגוצנטרית, מגיע אל הכפר בו כולם
חיים יחד, ומבין שכדי להשיג את רצונותיו בחברה אליה הוא הגיע
עליו להשתנות.
לכן כדי לבחור בטוב, יחד חזק יותר מהרבה נפרדים, ויחד של טוב
שונה מיחד של רע, הרע תמיד יפנה כנגד עצמו לכשתהיה לו אפשרות.

הטוב יוביל אותנו למיצוי עצמי, לשלווה, בעוד שברע תמיד נרצה
עוד.
הטוב יוביל אותנו למימוש כגוף שלם, ולא כתא בודד, וכך נוכל
להבין את עצמנו יותר לעומק.
להשלים עם המציאות ולעצב אותה, שכן המציאות נובעת מאיתנו, מדרך
ראיתנו את אשליות העולם, ועל כן אנו מסוגלים גם לשלוט בהן, אם
נוותר על ההרגל המכני ונתרכז ברצונותינו האמיתיים, באמונה
ובנחישות. נגיע לבסוף להשלמה עם הרע, עם הלא ידוע, עם המוות
ועם התחלה חדשה, וזה האושר שלנו, גן העדן שלנו על האדמה.

יותר ויותר אנשים מגיעים להבנות אלו, שכן התודעה העולמית החלה
מואסת במצב חסר איזון מבחינה סביבתית וחברתית, שמאזנים אותם
חזרה אסונות למיניהם, ומאבקים כאלו ואחרים. כדי לסיים את
המאבקים על כולנו להתבגר ולהשלים עם הטוב והרע שבנו.

אנו הורסים את עולמנו, אנו לא מישהו אחר, לא מי שהיו לפנינו,
שכן אנו ההווה, וכל השאר אינו קיים, אלא נמצא רק כדימויים
בתודעה שלנו, כזיכרון, וניסיון והפעלת לוגיקה של פנטסיות לעתיד
כתוצאה מהעבר.
אמנם היקום כולו, מכל רגע בו נבחר בו, נע במסלולו, אך עם זאת
אנו חלק מהמסלול הזה ומנקודת מבט של מתוך המערכת יש לנו השפעה
על התקדמותו, בנקודת מבט מחוץ ליקום אנו חלק ממנו, ועל כן
בחירותנו אינן אלא חלק ממסלולו, אך לא שם אנו נמצאים.

עלינו, כל אחד בדרכו, לפעול למעננו, למען כולנו, כל אחד בדרכו
וע"פ יכולותיו.
אפשר לטפס בהר, ואפשר לקפוץ ממנו למטה. אין לנו דרך אחרת.


עדי טנאי.