אחד עשר חודשים שחיכיתי לשובך.
שעות על גבי שעות,
של המתנה מורטת עצבים,
על שטיחי משרד אימתניים,
שעושים לי רע בגב ובתחת.
מקבל את הדין.
יושב על הרצפה בטרמינל הקר והמנוכר,
מחכה לשובך.
לראות שוב את פנייך,
ללטף את שיער ראשך הרך.
לנשק את שפתייך,
להגיד לך שוב כמה התגעגעתי.
רוצה לגעת בך שוב,
אבל לא את.
מהלכת לך שלובת יד עם הגבר הזר,
זה שעשה לך טוב בחוף ההוא.
מהלך לי החוצה,
מגרד את הדו"ח מהשמשה הקדמית.
משלב ל"דרייב" ונוסע,
מדמיין את עצמי עוצר ומעביר ל"רוורס" בקור רוח,
חוזר לזירת הקרב.
וכולנו מטרות נעות.
לכולנו יש איקס אדום על המצח.
מוציא את הרובה מהבגאז',
נכנס שוב אל השטיחים האימתניים,
מנת חלקו של טרמינל זר ואפור,
ואני מרסס את כולם.
האפור נצבע אדום,
הפנים מחווירות, נפגעות, מאדימות ומכחילות.
אני תוקע לעצמי שלוש בראש,
אם מתים אז גם אני מסוגל לעבור את המחסום.
מדמיין, מעביר תחנה ברדיו וממשיך לנסוע. |