לדני
קוי ריסיך מתארכים
כשחולפות בהם קרני השחר,
כמנסים לגנוז דקות של חסד,
משתכשכים בנוגה הדממה.
קו המתאר המשתפל של גבותיך,
מתריע על שלוה ברוכה,
כפרי בשל, לשדו זולג, חיוך קטן אקטוף
צידה ליום עמוס אורחות
חיים משיב מבין רכות שמיכות.
גופי נרגן נקרע מבין סדיניך,
אולי זוית כניסה לחלומך,
היא זו שאת לבי שוברת.
(אוגוסט 2001) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.