השפה הזרה
כמו רוסית שמדברים שני אנשים
בספסל האחורי של האוטובוס,
מעצבנת את האזניים בהצלפותיה,
והפסל היפה הזה בלב תל אביב
שהערפיח וזיעת האנשים הרצים
הפכו אותו למתכת חלודה.
סרחון מבית השחי המשתלב
בניחוח הבל הפה האלכוהולי
ואתה שואל לאן אלך או אולי
אין לאן ללכת.
והכי מוזרה היא תחושת הבטן
הכמו רעבה כמו פוחדת
של קשרים שמתנתקים כאילו
הרגע בותק חבל הטבור
וצריך להתחיל לאכול לבד
מאיפה היא באה פתאום?
ולאט לאט מתעכלת הידיעה
המרה
והיא עוברת המרה למתוקה
ומתנתקת ומתקתקת
כשהאישונים מצרים את השקפת עולמם
עד שנרדמים וחולמים על היחד
עד שנדחים על סף ההכרה,
והכל בשלוש עשרה שקל. |
