בשלב ראשון, עשיתי רק אקאפלה (קולות בלבד ללא כלי נגינה)
לאחר כמה האזנות, החלטתי כי יש מקום לבטא מעט בסקסופון
וטרומבון.
יצא לא רע.
עדיין היה חסר לי הגעש הפנימי שמתחולל בנשמתי שלא בא לידי
ביטוי כלל. כאן נכנס תפקיד הבס.
כדי שהבס יתמך, הוספתי תפקיד של כלי הקשה התואמים למקצב הבס.
את הקונטרסט שנוצר בין הקולות, כלי הנשיפה לעומת הבס וכלי
ההקשה החלטתי לאזן בסיום הקוראלי אקאפלי.
השיר הזה מאד אישי ומן הסתם, לא יענה על טעמם של רבים וטובים
ממני. ברם, זו האנדארטה שלי לאימי המנוחה והיקרה ביותר.

היא, לא נמצאת.
היא אינה יותר כאן.
מה נעשה בשבת?
אתן שתי אחיותיי,
משפחות לכן.
המשפחה שלי.
היא, לא נמצאת יותר.
הדירה ריקה.
מי יאכל כאן בשבת?
נשמתי מכווצת,
דעוכה,
שפולה.
ומאגר דמעותי יבש.
איני בוכה,
איני אומר קדיש,
איני הולך בתלם.
תלם מוסכמות,
מעבר לי-רחוק ממני.
ואיני מעכל כי...
היא, תחת רגבי עפר.
אכולת רימה ותולעה.
ואנחנו,
מה נעשה בשבת?