חוזרים לבית הספר - פיילוט

בפרק הפיילוט (חוזרים לבית הספר) אנחנו מכירים את המשפחה
לראשונה. בפרק, דבורה מנסה להתמודד עם החזרה לבית הספר,
ובינתיים שלמה נאבק נגד יריב שלו שפותח דוכן פלאפל 5 טעמים
ברחוב הסמוך.

סצנה 1:
מיקום: הדוכן.
שחקנים: שלמה ואיש אלמוני.

שלמה: שלום, במה אפשר לעזור לך?
איש: אממ... מה יש לך?
שלמה: יש לי פלאפל ערבי, פלאפל רגיל ופלאפל רומני.
איש: מה? מה זה פלאפל רומני?
שלמה: זה פלאפל רגיל עם תוספת.
איש: איזה?
שלמה: אתה מבטיח לא לגלות? הה?
איש: כן.
שלמה: המרכיב הוא חצילים בתחמיץ. גאוני נכון?
איש: אממ... לא יודע. תן לנסות אז נחליט.
שלמה: טוב רגע. (מכין מנה) קח. 13 שקל.
איש: סליחה?
שלמה: שמעת טוב מה אמרתי. 13 שקל.
איש: אני לא קונה דבר כזה ב13 שקל!
שלמה: (מתרגז) סליחה, אתה מעליב אותי. אני יכול לתת לך משהו
אחר אולי... במקום?
איש: מה?! לא רוצה טובות שלך! (זורק מנה על הרצפה)
שלמה: סליחה אדוני, מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה? אתה צריך
לשלם על הדבר הזה בכל זאת!
איש: לא רוצה!
שלמה: מה זה פה? גן ילדים? זה כמו בחנות - שברת שילמת! טוב
בעצם לא שברת אבל הוצאת מכלל שימוש!
איש: לא משלם.
שלמה: טוב. אתה נכנס לרשימת האסורים. ואתה לא ראשון.
איש: על דבר כזה? אני אנקום בך בגלל שאתה לוקח זכות של בנאדם
פשוט...
שלמה: (מגחך) פשוט, כן.
איש: (מתרגז) טוב. ברגע זה איבדת קונה - ואני אפתח דוכן יותר
טוב משלך ואתה תצטער על זה שגרמת לי, מנשה פינגולד...
שלמה: (מגחך שוב וצוחק) פינגולד...
פינגולד: (ממש כועס) אם הייתי יכול... פשוט... פשוט הייתי
מרביץ לך עכשיו.
שלמה: נו תרביץ. מה אתה מפחד? שאני אקרע אותך?
פינגולד: אני פשוט לא יכול יותר!!! (מפליק לשלמה על הלחי)
שלמה: זה כל מה שאתה יכול?

(אחרי 6 דקות)

שוטר מגיע לפתרון הסכסוך.
שלמה עדיין מלגלג על פינגולד.

שוטר: טוב, מה קורה פה? שמעתי צרחות של ילדה.
פינגולד: אה, זה הייתי אני.
שלמה: פשוט אין לו ביצים...
פינגולד: בואנה אני...
שוטר: (מתפרץ) הי!
שלמה: וו.
פינגולד: (לא מבין מה מתרחש וצועק על השוטר) זין!
שוטר: (כועס) מה זה היה?
פינגולד: לא סתם. לא חשבתי.
שלמה: כרגיל.
שוטר: טוב תרגיעו! מה קרה פה?
שלמה: אני מכרתי לאיש הזה, לפינגולד הזה מנת פלאפל רומני.
שוטר: מה?
שלמה: לא משנה. אז הוא קנה ואני אמרתי כמה זה עולה - 13 שקל.
פינגולד: (מסנן) גנב יקרן...
שוטר: (מכחכח בגרונו) טוב ואז מה אתה עשית, מר פינגולד? (מגחך
גם הוא)
פינגולד: זה לא מצחיק.
שוטר: מה?
פינגולד: השם שלי. לא יפה לצחוק עליו.
שלמה: לא חשבת להחליף אותו פעם?
פינגולד: האמת היא שחשבתי לעברת אבל נתקלתי בקשיים...
שוטר: (מתפרץ) נו אז מה עשית לו?
פינגולד: למי?
שלמה: לי, יא מחוק!
פינגולד: כיסחתי את המנה על הרצפה ושילמתי לו.
שלמה: (מתרגז) הי! אתה אמרת במפורש לא רוצה לשלם!
שוטר: סליחה, מר פינגולד, (מגחך) אתה קנית מנת פלאפל...
שלמה: (משלים אותו) רומני...
שוטר: כן, רומני. (ופונה לפינגולד) ולא שילמת?
פינגולד: (מביט לצדדים בחשש) אממ... לא.
שוטר: ואתה עוד אומר את זה בקור רוח.
פינגולד: כן.
שוטר: תשלם לו. מה הבעיה שלך לשלם 13 שקל? כבר לא תאכל את המנה
אז מה אכפת לך?
פינגולד: טוב, נו. (משלם)
שוטר: אז סגרנו את האינסידנט הזה?
שלמה ופינגולד: כן.
שוטר: טוב, אז אני אלך לי למקום הבא. הודיעו לי שאיזה חמישה
חתולים נתקעו על עץ ברחוב ביאליק בגלל שאיזה תאילנדי היה רעב.
ביי! (נוסע על האופנוע)

שלמה ופינגולד מביטים זה בזה ופונים כל אחד לדרכו.

סצנה 2:
מיקום: חנות ספרים.
שחקנים: קרצא, דבורה, פריצי.

בצד השני של העיר, פריצי, דבורה וקרצא נכנסים לחנות ספרים.

קרצא: יווו!!! אני לא סובל ללכת רק עם בנות כאילו שאני איזה
אידיוט!
פריצי: מי אמר שאתה לא?
קרצא: את גם כן סתמי!
דבורה: שקט! אני לא מבינה למה אתם חייבים להרעיש ככה בחנות! מה
יחשבו האנשים? שאנחנו חיות?
פריצי: אני לא אבל קרצא כן.
קרצא: (מזנק על פריצי והולך איתה מכות)
את-אל-תעצבני-אותי-ברור!!!
פריצי: טוב, רד ממני כבר, יא אידיוט.
דבורה: (פונה אל המוכרת ונותנת לה את רשימת הספרים של פריצי)
טוב. הנה רשימה מספר אחת.
מוכרת: (מסתכלת על הרשימה ומקריאה) טוב, זה הכול? כיתה ה' 4
ביה"ס נווה חרגולים? אין עוד משהו?
דבורה: אה יש גם את של קרצי הקטן...
קרצא: (ממורמר) אמא, את מביכה אותי...
דבורה: זה נראה כאילו רק אתמול הוא עשה במכנסיים באמצע הטיול
למצדה ותראי אותו עכשיו איזה גדול!
קרצא: (מרוגז) את לא מבינה שאת מביכה אותי לפני כל האידיוטים
האלה לעזאזל?!
פריצי: אין מה לעשות קרצא. אימא ככה. זה התפקיד שלה בחיים.
(בציניות)
דבורה: (לפריצי) טוב, מה את עומדת פה? לכי כבר להביא את
הספרים! (ממלמלת) אני לא יכולה יותר.. עכשיו גם קרצא...
מוכרת: כן, צריך להביא את הספרים כדי לשלם עליהם, נכון?
פריצי: יאללה, מה את גם כן! את יודעת מה? סתמי!
דבורה: (למוכרת) לא יודעת מה נכנס בה... היא קצת מרוגזת מטבעה,
את מבינה?

פריצי הולכת למצוא את הספרים.
היא נתקעת בילדה אחת כי היא הסתכלה יותר מדי על דודי בלסר
ביומן של "קסטרו מן לילדות חרמניות תשס"ה".

ילדה: (במבטא בריטי) הי! אולי תזהרי קצת? כמעט הרסת לי את
הבובה של מריצה שקניתי!
פריצי: כאילו שאכפת לי מהחמורדים האלה...
ילדה: מה את כבר יודעת?
פריצי: תאמיני לי, אני שונאת את המצב הזה פה עכשיו. שונאת את
הבצפר! בא לי פשוט לזרוק עליהם איזה בלטה, או פשוט במקום את אח
שלי המפגר.
ילדה: מה, גם לך יש אח מפגר?
פריצי: כן. תגידי, מאיפה המבטא הזה שיש לך? אמריקה?
ילדה: לא, המשפחה שלי עלתה לישראל בתחילת החופש בעזרת חברת
"סיכויים לא-שווים" מבריטניה...
פריצי: אז איך קוראים לך? אני פריצי ינקלוביץ'.
ילדה: אני בקי גולדסטיין. במקור מבירמינגהם.
פריצי: אז את גולדשטיין, כמו חברה לשעבר שלי, עדי. שונאת אותה
את הבוגדת הזאת! חיבבה את אח שלי.
(בהגעלות) איכס!
בקי: אז איפה את גרה, לומדת, משתעממת?
פריצי: רחוב גורדון, ביה"ס נווה חרגולים, בבית, בהתאמה.
בקי: אני גם בנווה חרגולים! איזה כיתה?
פריצי: ה' 4.
בקי: וואו זה פשוט מדהים! גם אני בה' 4!
פריצי: ווי בקי זה גדול! רוצה לבוא לבית שלי? אבא שלי מכין
פלאפלים מה זה טובים!
בקי: באמת? אני מתה על פלאפל!
פריצי ובקי: במיוחד עם עמבה או סחוג... (מתמוגגות)

חוזרים לקרצא ודבורה.
דבורה כבר הביאה את הספרים של קרצא למוכרת.

דבורה: טוב, אז יש לנו "חשבון למטומטמים רמה מינוס א' לכיתה
טיפולית", ספר טבע "הטבע מחרבן לך בפרצוף", "מדריך לגידול
תירס", ספר וטרינריה "איך להוציא קרציות עם הפה" מאת ד"ר יוסף
קרצ'ובסקי, (מפהקת) ו"איך בונים אתרי אינטרנט למבוגרים"- ספר
3. כמה כל זה?
מוכרת: רגע, מה עם הזאתי של כיתה ו'?
קרצא: אני לא מבין מה היא צריכה ללמוד בכלל... בכל מקרה לא
יכנס למוח שלה כלום...

פריצי ובקי מגיעות.

פריצי: (שמעה את קרצא) מי שמדבר! לך חפש ת'חברים שלך!
קרצא: או הי מפגרת. לי יש לפחות חברים..
פריצי: (קוטעת) לי יש. לך לא.
קרצא: (מסתובב) כן? נו תראי....(רואה את בקי ומתאהב ממבט
ראשון)
בקי: לך יא אידיוט! מה אתה מעיז לדבר על פריצי ככה?
קרצא: (עדייו המום) מי את?
בקי: מה אתה מתחיל איתי?
דבורה: (קוטעת עוד פעם) ילדים, רגע! (לפריצי) נו תני כבר את
הספרים.
מוכרת: כן, נו תני אותם כבר!
פריצי: מה? סתמי! איך מעיזה לדבר עלי ככה?
בקי: (צוחקת) איזה טוב! סתמי! מילה ענקית!
מוכרת: מה את צוחקת עלי יא אמריקקית?
בקי: מה? (לא מבינה)
פריצי: (מסתכלת על המוכרת בזעם ופונה לדבורה) אמא זוזי כדי
שאני אתן לה איזה אגרוף באף...
דבורה: (מתפרצת) נו די כבר! תני את הספרים וזהו.

סצנה 3:
מיקום: הדוכן
שחקנים: שלמה, חממוב, איש עם אוזניות, ילד שמן.

איש: תן לי בבקשה מקסיקני.
שלמה: מה?
איש: מה? רגע לא שמעתי. (מוריד את האוזניות) פלאפל מקסיקני יש
לך?
שלמה: לא. אתה בטוח שאתה לא מתבלבל ביני לבין פאהיטס?
איש: לא, פשוט אמרו לי שיש פה בשכונה פלאפל פינגולד 5 טעמים.
שלמה: (במבט של בנאדם שהולך כל רגע להתפוצץ) א-אמרת
פ-פינ-פינגולד?
איש: כן. אתה לא פינגולד?
שלמה: (במרמור) פינגולד.
איש: נו? אז איפה זה פינגולד?
שלמה: אה, פינגולד לא שווה ולא קיים. (ממלמל) דוכן 5 טעמים...
הבטיח וקיים המניאק.
איש: אז אם עבדו עלי, מה יש לך?
שלמה: (חוזר לעצמו) יש לי פלאפל ערבי, רגיל ורומני.
איש: רומני? מה זה?
שלמה: פלאפל בטעם רומני. רוצה?
איש: יאללה. תביא נטעם.
שלמה: (נותן לאיש מנה) אוקי. זה יהיה 10 שקל. (בחשש)
איש: הממ. מחיר הוגן.

חממוב מגיע מכיוון הצריף הנטוש.

חממוב: (בטון נרקומני כרגיל) הלו שלמה, מ'נשמע? הה? (מתרתח)
אמרתי מ'נשמע?
שלמה: בסדר חממוב. כרגיל? סביח עם פלאפל רומני וטחינה למעלה?
חממוב: תביא.
שלמה: (בזמן שהאיש משלם) טוב חממוב, אני מקווה שהפעם יש לך
כסף, או ששוב "ביזבזת" אותו?
איש: (משלם והולך) יאללה ביי שלמה! (טועם) הממ... טעים! ווי
הצלחת...
חממוב: (מקבל מנה) תגיד לי בבקשה שאתה תסדר לי עבודה... בבקשה
אין לי כסף... ככה אני אחזיר לך ת'כסף...
שלמה: טוב חממוב, תקשיב לי ותקשיב לי טוב. היום בא לפה אחד
פינגולד. עכשיו הוא פתח פה בשכונה שלנו פלאפל רק בגלל שהוא
נגדי. אתה יכול להיות עוזר שלי ולהרים פה קצת מורל? או להציע
סוגי מנות חדשות?
חממוב: כן. אפשר אולי רק הרואין בפלאפל למכור. השוטרים לא
יעלו... (מופתע) מה אתה מכיר את פינגולד? היה טוב איתו בשישי
במעגל. איזה טריפ הוא חטף. כמעט מת...
שלמה: ווי באמת? אני יכול לספר למשטרה...

אוטו עובר ליד הדוכן עם כרזות של פינגולד.

כרוז: בואו בהמוניכם לפלאפל פינגולד 5 טעמים! היחיד בשכונה שיש
לו פלאפל אמיתי! בואו עכשיו!
שלמה: כוס אמק! הבן זונה! (לחממוב) מה אמרת שאפשר לשים?

בא ילד שמן לדוכן.
הילד תופס את חממוב בדיוק מדבר על הרואין.

ילד: הצילו! סמים! יש פה סמים!
חממוב: (תופס את הילד) די ילד. רוצה אולי פלאפל?
שלמה: הי חממוב תעזוב אותו. שלום לירון. מה תרצה היום? (משתעל
בכאילו) חממוב בוא הנה.
חממוב: רגע... (מתעלף)
לירון: רגיל.
שלמה: מה תרצה בפיתה? חומוס, צ'יפס, סלט?
לירון: גם וגם סביח ופלאפל ערבי.
שלמה: הזמנה טובה היום, הא? מה קרה?
לירון: רעב.
שלמה: לירון, תמיד תתמוך בי ובפלאפל שלמה?
לירון: ברור! (תוך כדי אכילה) זה מה שמחזיק אותי בחיים. (צוחק
ויורק בטעות חתיכה על חממוב שמתעורר)
שלמה: יופי. (שם לב לחממוב שנקרע מצחוק מהחתיכה שלירון העיף)
חממוב בוא הנה.
חממוב: טוב יאללה.
לירון: מה קרה שלמה?
שלמה: יש דוכן חדש, לירון של אחד מניאק שרוט שנוקם בי. אני
רוצה שתהיה איש יחסי ציבור. מוכן?
לירון: בשבילך הכול.
שלמה: תודה. (לחממוב) נו יש לך רעיון?
לירון: (מקשיב) זה יהיה מעניין...
חממוב: אולי ניתן לצמחונים המכוערים האלה איזה פלאפל עם עשבי
תיבול? או אולי אולי עם סלט טרי אורגני?
שלמה: (בפה פעור) זה רעיון ענק!
חממוב: באמת?
לירון: כן!
חממוב: ווי זה נראה לי בא רק כשאני בלי הלבן... אולי אני
איגמל?
שלמה: זה רעיון טוב! רוצה אולי במקום להסניף משהו ממכר, תסניף
משהו טעים... אולי כמו טחינה גולמית, למשל?
חממוב: מה? להסניף אבקת טחינה?
לירון: (מתפרץ) אולי פלאפל תפו"א?
שלמה: לירון רגע. (לחממוב) כן.
לירון: אולי פלאפל תפו"א?
שלמה: (חושב) הממ... זה גם רעיון טוב. יפה! גם הוא חדש! עכשיו
גם לי יש 5 טעמים.
חממוב: אל תדאג שלמה...
לירון: (משלים) כן. תמיד אתה תהיה יותר טוב. ויש לך את חממוב.
חממוב: (צוחק בצורה אינפנטילית) חח...
שלמה: אתם צודקים. אני הכי טוב ותמיד אהיה.

סצנה 4:
מיקום: חנות ספרים, המכונית של דבורה.
שחקנים: בקי, פריצי, דבורה, קרצא.

בחזרה בחנות.

פריצי: רגע, אמא אני רוצה גם את עט המורדים עם 235 צבעים.
דבורה: חשבתי שאת לא אוהבת את המורדים.
פריצי: כן, אבל שיניתי את דעתי.
דבורה: (נדחפת ע"י גמדה עם קול צפצפני) אז כמה זה? הי! מה זה!
חכי בתור!
גמדה: כן אבל אני ממהרת לקנות כי שכחתי תו-נכים לאוטו שלי.
דבורה: הא! לא אכפת לי. חכי בתור. אני באמצע.
גמדה: אין לך טיפת כבוד לנכה?
פריצי: (מתפרצת) לא מטומטמת, למדינה לא אכפת מנכים, הם רק
הופכים אנשים חסרי-שכל כמוך למסכנים.
גמדה: מה זה?
פריצי: שמעת אותי טוב מאוד, חכי בתור עד שאמא שלי תסיים. טוב
טיפשה?
מוכרת: תסתמי את הפה שלך! מה זה פה זה חנות!
פריצי: מה את מחליטה עלי? את לא בעלת החנות.
מוכרת: אני דווקא... (חושבת) טוב נו נוותר.
דבורה: אז כמה הכל יוצא ביחד?
מוכרת: בואי נראה... זה וזה וההוא וגם זה וזה זה אחד, ואלה זה
שתיים. רוצה אולי בתשלומים?
דבורה: למה? מה את חושבת שאני ענייה? נו כמה?
מוכרת: צר לי לבשר לך אבל זה 1054.79 שקלים.
דבורה: (מבועתת) ממממממממממה??? אפשר אולי להכניס לחשבון?
בקי: איך זה שזה כל כך יקר? אצלנו בבירמינגהם זה היה 15 פאונד!
זה הרבה כסף...
פריצי: אל תתנחמי בכך שעוד יש מיליון ספרים שאנחנו נקנה בעתיד
כי הבצפר עוד לא החליט או שאנחנו מטומטמים מדי בשביל הספר...
בקי: מה? ואתם משתמשים בכל הספרים האלה?
פריצי: לא. כמעט לא בכלום. סתם המדינה אידיוטית ולא מתחשבת
באנשים ה"קטנים"...
בקי: וההישגים שלכם גבוהים בכלל?
פריצי: (צוחקת באינפנטיליות) חח! הצחקת אותי!!! אם אפשר
להתגאות בדבר כזה, ממוצע כיתות ח' במתמטיקה היה 51 ובאנגלית
44... המצב חרא, מה קרה לך? מה, אנחנו שוויץ? (צוחקת צחוק
מחרחר)
דבורה: טוב, אפשר להכניס לחשבון?
מוכרת: אולי. מה השם?
דבורה: פלאפל.
מוכרת: מה?
דבורה: אה, התבלבלתי... ינקלוביץ', שלמה.
מוכרת: מה?
דבורה: את מפגרת? אמרתי שלמה ינקלוביץ'!!
מוכרת: אה טוב... (מסתכלת על המסך) את יודעת שיש לכם פה חוב של
חמש שנים בסכום של איזה 5500 שקל, נכון?
דבורה: (מתביישת) הממ... כן.
מוכרת: אז הנה שאלה: מתי תשלמו אותם?

כולם הולכים לאוטו של דבורה.
דבורה מתחילה לנסוע הביתה.

קרצא: אימא מתי מגיעים הביתה?!
פריצי: או!! הנה הסירנה התחילה...
קרצא: תשתקי יא מטבוחה!
פריצי: (מגחכת) יופי - קרעת אותי מצחוק. אתה לא יודע קללות
אתה.
קרצא: כן, בטח.
פריצי: תאמין לי, אתה יותר גרוע מהילד הזה מכיתה ג' שאומר על
עצמו קללות...
בקי: מה, יש ילד כזה? (דבורה עושה פנייה חדה וכולם עפים מצד
לצד של האוטו)
פריצי: כן. אידיוט הילד הזה - הוא בא פתאום לאיזה מישהו ואומר:
"אתה יודע שאת אמא שלי דרס אוטו והיא מתה ואני בן זונה אבל
עכשיו אני רק זונה?" איזה דביל.
בקי: בואי נאמר שיש לו באגים.
קרצא: כן, אני מכיר אותו! פעם הוא זרק עלי חול אז צעקתי עליו
והוא אמר לי שהוא מכוער ומסריח.
פריצי: הה, איזה מחוק.
דבורה: טוב ילדים. כמעט הגענו.
קרצא: אמא אני רוצה לשתות!
דבורה: טוב, אז למה לא שתית לפני שיצאנו?
קרצא: ככה. לא הייתי צמא.
דבורה: טוב. אז תחכה עד שנגיע הביתה.
קרצא: לא רוצה.
פריצי: בעיה שלך. תשתה בבית, מה אין לך סבלנות.
קרצא: לא. מה אכפת לך גם כן?
דבורה: טוב, תפתחו חגורות. הגענו.

סצנה 5:
מיקום: הבית של משפ' ינקלוביץ'
שחקנים: שלמה, דבורה, פריצי, קרצא, חממוב.

שלמה: או שלום דבורה! נו אז איך היה שם?
דבורה: אל תשאל.
שלמה: (מתפרץ) כבר שאלתי.
דבורה: (מסתכלת על שלמה כאילו הוא אידיוט) נו באמת.
שלמה: מה?
דבורה: היה סיוט. "שילמתי" 1050 שקל על כל הדברים.
שלמה: ווי... וגם עכשיו ילך לבית הספר כסף...
דבורה: (משלימה) ויהיו עוד ספרים...
שלמה: (מחזיק את הראש) יו. איזה באסה. טוב. צריכים לשלם.

פריצי וקרצא בחדר משחקים, וכרגיל רבים על המחשב.

קרצא: אני רוצה לשחק ביוגי הו!
פריצי: ולי יש עבודות חופש!
קרצא: אני לא שיחקתי בזה שבוע!
פריצי: ואני צריכה את העבודות לעוד שבועיים!!
קרצא: לכי כבר יא מכוערת...
פריצי: אל תעליב את עצמך...
קרצא: יופי.
פריצי: יאללה עוף עוף! לך מפה!
קרצא: טוב... (במלמול) תמיד מסלקים אותי כאילו אני איזה
טמבל...

שלמה חוזר לדוכן אל חממוב.

חממוב: אה שלמה.
שלמה: אה גם לך (מרוגז).
חממוב: מה קרה שלמה? בעיות?
שלמה: כן. אין כסף לכל הדברים - בית ספר, עירייה, מדינה, אוכל,
בית ספר...
חממוב: מה אתה דואג? יש לנו פלאפל צמחוני עכשיו.. וגם פלאפל
תפו"א...
שלמה: נו, טוב. תגיד חממוב, המצאתם עוד כמה טעמים כשלא הייתי?
חממוב: לא. הלירון השמן הזה הלך לראות "בין כרכור
לסינגפור"...
שלמה: וואלה תגיד לי מי לעזאזל אכפת לו מחיים הכט? מה הוא רוצה
מאיתנו?
חממוב: וואלה לא יודע, סאנשיין.
שלמה: (זועף) תיזהר! יהיה לך עסק עם פריצי אם תעצבן אותי. היא
בועטת לביצים חזק מאוד.
חממוב: לא עלינו.


מוקדש להוגה רעיון פלאפל, הבן דוד שלי דור.
אל תשאלו למה.