שבוע ראשון מתחיל, מתחיל בכיף.
אני רואה אותך ומחליף איתך נשיקות, מלטף אותך בכל מיני
מקומות.
את מפזרת הבטחות ואני חי באשליות.
שאולי הפעם יהיה יותר טוב.
יש יותר מידי ניצוצות ואני נופל לתוך הפח שלך.

שבוע שני מתחיל, וכולם חושבים שאני דון ז'ואן דה לא מאן.
מזיין פה ומזיין שם, זה נראה... מושלם.
מביא לך את הפרח, נדלקות לך העיניים, ועכשיו יש לך מה לספר
לחברות שלך.
שהגבר שלך יודע לשחק באצבעות.
גורם לך לאורגזמות משולשות.

זאת אהבה?

שבוע שלישי מתחיל...
מתחיל לאט, ממשיך לאט.
זה רק אני ואת מסתכלים אחד על השניה.
ואני מגלה לאט לאט את הדברים שמרחיקים אותי ממך.
את רוסיה.
את ילדה קטנה.
יש לך צלקת על הבטן.
החריץ שלך בחוץ.
ואת פרחה מטומטמת.
את נאנסת.
או חרמנית יתר על המידה.
יש לך תחת קטן.
או שהצחוק שלך כל כך מאולץ.
יש לך יותר מידי גברים מסביב.
או שאת מרימה אצבע בחופי תל אביב.

שבוע רביעי מתחיל...
כבר ירד לי האסימון
ירידה כבדה מאוד, הוא השתחל לכל הכיוונים.
והנה כבר יצא לי החשק.
זה לא את, זה אני.
זה אני והמחלה שבי.
מחלה שאני בינתיים לא מחלים ממנה.

זאת אהבה?

ואת לא תקבלי ממני זר של שושנים
ואם כבר, אז רק זר של ניצנים, שלא פרחו עדין.
כמו שאני עוד לא פרחתי.
את נערת החודש.
יוני, יולי, אוגוסט, חם חם חם.
וזה ימשיך לשאר השנה.
קיץ, חורף, סתיו ואביב.
בכל חודשי השנה.
את נערת החודש.