ואז הכל נישבר
והיא נותרה עומדת
קצת המומה
קצת מאושרת

מה שהיה שלם אתמול
עכשיו רק רסיסים,
רסיסי קריסטל
שקופים... חדים!

והם כה מושלמים
שלא כמותה...
כמו טיפות קטנות,
כמו אנלוגיה לליבה.

היא מרימה אחד
ומביטה עליו... אולי דרכו
נזכרת איך זה היה מושלם -
איתו

כל כך שלם
אבל עדיין חלק
שלם כמו מכונית
בלי הדלק

עכשיו אין בו צורך
הוא כבר לא שימושי
הוא רק רסיס קטן
לא אנושי

אבל הוא מוצא חן בעיניה
הוא כה דומה לה
גם היא עכשיו לבד
והוא קורא לה

היא מחזיקה אותו
חותכת חזק
טיפת דם ראשונה
תחילת המשחק

היא מתיישבת בעדינות
כל כך שלווה
בין ים של רסיסים
היא מוצאת את מותה