לאורטל.


עידן, כבר חודשים תמיד מתנגן לצלילי חלילי השם הזה.
ובוכה את הדמעות שלי אל תוך ספריך, מניעה את גופי לקול
מלותיך. אני חייה בתוך הצינורות, בתוך העורקים שמובילים ללבך.

אני מבקשת את המוות בך וגם בי, בוכה.
צועקת בתוכי, ללא מילים על אבנייך מגששת, נופלת על ברכיי,
מתפללת. זה כבר זמן כה רב ואתה מתוכך אליי כבר
לא נלהב אל המערבולת שאני לכבודך מסחררת אתה לא נשאב.
אנא פתח את מנעולי לבי ועוד מילה של תשוקה לחש על אוזני,
רק כדי שאוכל כבר לשחרר את נעילתי, ממך.