פרק 13
נכנסתי לאולפן כהרגלי בשעה שמונה וחצי וחיפשתי את אורלנדו
במבטי. הילארי באה לכיווני,  "בוקר טוב, ליז. איך ישנת?" היא
שאלה. חייכתי אליה, "ישנתי מצוין. ואת?" שאלתי והמשכתי להסתכל
מסביב תוהה, אולי אורלנדו בסביבה... "ישנתי טוב מאוד" היא
ענתה, והוסיפה "אורלנדו נמצא בקרון שלו." הסתכלתי עליה קצת
מופתעת "המבט שלך הסגיר אותך." היא אמרה וצחקה, צחקתי גם,
"תודה, אני הולכת למצוא אותו." אמרתי ונתתי לה נשיקה וחיבוק.
"ביי" היא אמרה והלכה לכיוון השני.
הלכתי לכיוון הקרון של אורלנדו, שהיה די רחוק מהקרון שלי. ככל
שהתקרבתי נדמה היה לי שאני שומעת קולות מהקרון שלו, קולות של
אישה... 'מה פתאום, ליז, את מדמיינת, אורלנדו לעולם לא היה
בוגד בך. את הרי סומכת עליו בעיניים עצומות!!! לא...?' חשבתי
לעצמי כשהחששות עלו בתוכי. זה לא נשמע כאילו היא באה בענייני
עסקים... עמדתי קרוב לדלת, עדיין במחשבה לפתוח אותה ולגלות
שהיא סתם שם מנסה להחתים אותו על איזה חוזה לפרסומת של פפסי.
הנחתי את ידי על הידית ושמעתי אותה צוחקת בצחוק מתגרה, יכולתי
כמעט 'לראות' אותה מניחה את ידה על ידו. ואז שמעתי את הצעדים
שלהם מתקרבים לדלת. החלטתי שהצעד החכם ביותר כרגע יהיה להסתלק
משם. ירדתי מהמדרגות בריצה והתחבאתי מאחורי אחד מקירות התפאורה
שהיה באזור. הדלת נפתחה וראיתי אותה, היא הייתה בלונדינית,
השיער שלה היה קצר וחלק. היא נראה כל כך יפה ומרשימה. היא לבשה
שמלה פרחונית קיצית שתאמה בדיוק את מבנה גופה. היא נפנפה
בשיערה, 'זה נראה כמעט כמו פרסומת לאיזה שמפו' חשבתי. היא
צחקקה פעם נוספת, "טוב, מותק, אז נתראה אחר כך..." היא אמרה
לאורלנדו, הניחה את ידיה על פניו ונישקה אותו נשיקה לוהטת.
הרגשתי את הדמעות עוקצות בגרוני ומתחילות לעלות במעלה עיניי,
מאיימות לפרוץ כל רגע. אורלנדו לא התנגד לנשיקה שלה. להפך, הוא
שיתף פעולה, ונראה שהוא אפילו נהנה מזה. משהו בתוכי מנע ממני
להוריד מהם את המבט. היא דחפה אותו קלות וניתקה את השפתיים שלה
משלו, מחייכת חיוך מתוק. היא נפנפה באצבעותיה לשלום בזמן שירדה
ממדרגות הקרון בצעדים חתוליים. היא נעצרה למטה והסתובבה אליו,
"אני מקווה שהילדונת הזאת שאיתך לא תגלה את הקשר שלנו, אחרת
היא תהיה הרוסה ממש" היא אמרה בקול מלגלג. ובסוף המשפט היא
הפנתה את מבטה לכיווני, ממש אליי, כאילו שהיא יודעת שאני שם,
והלכה מן המקום. אורלנדו המשיך להסתכל עליה מהופנט... כשהיא
נעלמה משם הוא נכנס בחזרה לקרון. התיישבתי, נשענת בגבי על
התפאורה, הדמעות שלי כבר פרצו מזמן מעיניי ולא יכולתי לעצור
אותן, גם אם רציתי. ליבי נשבר וזה כאב כל כך כאב אמיתי. לא
האמנתי שהאדם שאני הכי סומכת עליו יעשה לי דבר כזה נורא.
הרגשתי כל כך פגועה וחסרת אונים. אני לא יודעת כמה זמן ישבתי
שם, אבל זה נראה כמו נצח. מגלגלת בראשי את כל מה שקרה כאן
עכשיו, פעם אחרי פעם אחרי פעם... "ליז? ליז, קומי! כבר בוקר,
מתוקה." התעוררתי וראיתי את אורלנדו לידי יושב על המיטה, "את
בסדר? חלמת חלום רע?" הוא שאל... הנהנתי בראשי. "איך אתה
יודע?" שאלתי, מעט מופתעת, ומתחילה להבין שזה היה רק 'חלום
רע'. "בכית..." הוא אמר מעביר את ידו על פניי, מנגב את
דמעותיי... התיישבתי והסתכלתי מסביב... לקח לי כמה רגעים
להיזכר שאני לא בחדר שלי, אני בחדר של הילארי. אחרי המקרה שקרה
לי, החליטו להעביר אותי חדר. אז אני והילארי החלפנו חדרים. הוא
היה כמו החדר שלי רק בנוי הפוך, ובצבעי ירוק.  

"טוב, אני אניח לך להתארגן בשקט. רק רציתי להיות הראשון שתראי
היום." הוא אמר, ונתן לי נשיקה אוהבת. היום היה היום האחרון
שלי על הסט, ובמקרה גם יום הולדתי ה-18. הרגשתי אשמה על החלום
שלי... חיבקתי את אורלנדו. "תודה רבה." אמרתי. הוא חייך, נישק
אותי שוב ויצא מהחדר. עצמתי את עיניי, 'זה היה רק חלום'.
כשפתחתי אותן שוב שמתי לב שעל הרצפה לידי יש מגש עם ארוחת בוקר
ובנוסף היה עליו אגרטל קטן עם שני ורדים אדומים ופתק 'יום
הולדת שמח, אהובתי'. חייכתי לעצמי וחשבתי איזה מתוק אורלנדו.
אכלתי את ארוחת הבוקר, עדיין מתפנקת במיטה. כשהסתכלתי על
השעון, השעה הייתה כבר שמונה. נכנסתי לחדר האמבטיה, שם ראיתי
שקית שחורה ארוכה תלויה על המוט. והיה מצורף פתק- 'אני מקווה
שתחליטי ללבוש אותה הערב. תתחדשי. אוהב, אורלנדו'. פתחתי את
הרוכסן ובפנים הייתה שמלה שחורה מהממת, אחת שמלות היפות ביותר
שראיתי בחיי! סגרתי אותה, הורדתי אותה מהמוט של המקלחת ותליתי
אותה בארון, מחייכת. התקלחתי, התלבשתי ויצאתי אל האולפן. הלכתי
ברגל, זה היה מרחק קצר. כשעברתי על יד דוכן עיתונים, תמונת שער
של אחד המגזינים משכה את עיניי, זאת הייתה היא, הבחורה מהחלום
שלי. עצמתי ופתחתי את עיניי, אבל לא חלמתי. זאת באמת הייתה
היא! הייתי כל כך מופתעת. 'קייט בוסוורת מספרת הכול על הקשר
שלה עם אורלנדו בלום שחקן הקולנוע העולה.' היה כתוב באותיות
שחורות גדולות. מבלי לחשוב פעמיים קניתי את העיתון. שמתי אותו
בתיק עדיין מתקשה להאמין שחלמתי על האישה הזאת. ושוב עלו לי
התמונות מהחלום לראש. עוד לפני ששמתי לב הגעתי לאולפן, עדיין
שקועה במחשבות שלי. כשנכנסתי לאולפן, הכול היה שקט, מאוד לא
אופייני... היו מעט אנשי צוות שהתהלכו ממקום למקום. הגעתי לסט
שבו היינו אמורים לצלם היום את הסצנה האחרונה שלי ושם ראיתי את
כולם. הסט, שהיה ה'חדר' שלי בסרט, היה מלא בבלונים ושלטי מזל
טוב. ובאמצע הייתה עוגה ענקית. איך שהגעתי כולם צעקו "הפתעה".
הייתי המומה... כולם באו וחיבקו אותי, ממלמלים 'מזל טוב'
ונותנים מתנות. בעוד שאני ממלמלת 'תודה' ו'לא הייתם צריכים',
ג'יי, ראש צוות הטכנאים, שם לנו מוזיקה, וכולם רקדו ונהנו. אבל
עד מהרה חזרנו לעבוד אחרי עיכוב של שעות אחדות. היום לא היו
לבמאי שום תלונות. עשיתי את הכול מעולה! בסביבות השעה שש
ג'יימס החזיר אותנו למלון. אני יצאתי מהמעלית קומה אחת מתחת
לאורלנדו והילארי. נכנסתי לחדרי והתקלחתי. כמובן שלבשתי את
השמלה שאורלנדו קנה לי, היא התאימה בדיוק, והיא הייתה מדהימה
והחמיאה לי מאוד! הסתכלתי על עצמי במראה מחייכת, ומתקשה להאמין
שהיום אני כבר בת 18, בוגרת לכל הדעות!
בשעה שבע שמעתי דפיקה בדלת. הלכתי לפתוח אותה, במחשבה שאורלנדו
מקדים, כי הרי קבענו לשמונה, וזה לא מתאים לו. צחקקתי. פתחתי
את הדלת, אבל בפתח לא היה אורלנדו.  

פרק 14
כשראיתי את האיש שבדלת חשבתי שאני עומדת להתעלף... תפסתי את
הדלת כל כך חזק, עד שהפרקים שלי הלבינו... והרגשתי איך הלב שלי
פועם במהירות מטורפת, נשימתי עצרה. לקחתי צעד אחד אחורה,
מתכוננת לתפוס את הדבר הראשון שאני יכולה כדי להגן על עצמי.
הוא לבש מעיל שחור וארוך וכובע, שחור גם כן, שהצל על פניו
והסתיר אותן. "ערב טוב..." הוא אמר. הסתכלתי עליו בעיניים
מפוחדות ומבולבלות, לא ממש מבינה למה הוא פונה אליי ככה.
"גברתי? הכול בסדר?... את נראית חיוורת..." הוא נשמע קצת מבוהל
והוריד את כובעו... זה היה רק נער... בן לא יותר מחמש עשרה.
נשמתי לרווחה ועזבתי את הדלת. "אני בסדר..." מלמלתי, הרגשתי
איך פעימות הלב שלי חוזרות לקצבן הרגיל. הוא התכופף והרים זר
פרחים ענקי. "זה בשבילך, משלוח מיוחד. איפה להניח את זה?" הוא
שאל... עדיין בקול מהוסס... מנסה להעלות חיוך על פניו. לקחתי
ממנו את הפרחים, מלמלתי תודה רבה ונתתי לו טיפ. הוא קד בראשו,
שם את כובעו והלך משם.  
עמדתי עוד כמה רגעים עם הזר בידיי והדלת פתוחה. נשמתי נשימה
עמוקה וסגרתי את הדלת. הלכתי להביא לי מים לשתות והתיישבתי על
המיטה... עדיין עם הפרחים ביד שלי. נשמתי נשימה עמוקה וניערתי
את ראשי... 'את חייבת להיות כל כך פחדנית???' שאלתי את עצמי
קצת בעצבים וקצת בבושה... לקחתי עוד נשימה עמוקה וקמתי מהמיטה.
שמתי את הפרחים על השולחן ויצאתי למרפסת. נשענתי על המעקה
ובהיתי בכוכבים שנצנצו בשמיים, נותנת לרוח להכות בפניי.
המחשבות שלי נדדו אל החברים שהשארתי בארץ, התגעגעתי אליהם כל
כך. אבל ידעתי שהם לא יכולים להיות פה איתי. חשבתי גם על כל מה
שעבר עליי בזמן שהייתי פה. ועד כמה שהכול נראה כמו חלום מוזר,
לא אמיתי ולא מציאותי... ההחלטה לצרף אותי לסרט, ההתנסות במשחק
רציני, הילארי, ג'יימס, המקום המדהים הזה ואורלנדו, בעיקר
אורלנדו. מי היה מאמין שאני אצא עם מישהו נפלא כל כך... מישהו
שאני יכולה להאמין בו ולסמוך עליו, מישהו שאני מרגישה הכי
בטוחה איתו בעולם... מישהו ש... ש... פתאום נזכרתי בחלום שלי
ובכתבה שראיתי הבוקר בעיתון... נכנסתי לחדר, משאירה את המרפסת
פתוחה וחיפשתי את העיתון שקניתי... הסתכלתי על השעון... השעה
הייתה עשרה לשמונה, החלטתי להשאיר את הקריאה של הכתבה למאוחר
יותר. סיימתי להתארגן. בשעה שמונה ועשרה שמעתי דפיקה בדלת. מבט
אחרון במראה, והלכתי לפתוח אותה, לוקחת בדרך את התיק שלי.
"וואו, את נראית ממש מדהים..." אמר אורלנדו כשפתחתי את הדלת.
"תודה, גם אתה נראה בכלל לא רע..." אמרתי וחייכתי... אורלנדו
חייך בחזרה ושנינו צחקנו. "נלך?" הוא שאל וכרך את ידו מסביב
לכתפיי, "נלך" אמרתי ושמתי את ידי מסביב למותניו.
ירדנו במעלית. בכניסה השומר פתח לנו את הדלת בברכת "ערב טוב",
אורלנדו הוביל אותי למכונית ספורט שחורה, מדהימה, שהגג שלה היה
פתוח. הוא פתח לי את הדלת הקדמית וחיכה שאני אכנס. אחרי כמה
שניות הוא נכנס לכיסא הנהג והסתכל עליי בחיוך. "לאן נוסעים?"
שאלתי, עכשיו שמתי לב שבכלל לא ידעתי לאן הוא לוקח אותי...
"זאת הפתעה..." הוא אמר ונישק את שפתיי ברכות.
יצאנו מהמתחם של בית המלון ונסענו ברחובות ההומים של לוס
אנג'לס, עוברים שורות שורות של חנויות מלאות באנשים. עצמתי את
עיניי ונתתי לרוח ללטף לי את הפנים ולמלא אותי מבפנים. הייתי
כל כך רגועה ומאושרת. נשמתי את האוויר הקר והשענתי את ראשי על
הכיסא. הרגשתי את היד של אורלנדו על רגלי מלטפת אותה ברכות
ובאהבה. כשפתחתי את עיניי לבסוף, ראיתי שהנוף השתנה, במקום
הרחובות הארוכים ראיתי את הים המשתרע לאופק ומאחוריו שקיעה
בשלל צבעיה המיוחדים יותר ממה שיכולתי לתאר... חייכתי.
אורלנדו עצר ליד בקתת עץ חמודה מוקפת בעצים ובעלת גינה מושקעת.
הוא ירד מהמכונית ופתח לי את הדלת. הלכנו דרך השביל המרוצף יד
ביד אל תוך הבקתה. כשנכנסתי ראיתי שהכול מלא בפרחים בכל צבע
אפשרי, ממלאים את כל המקום מסביב לחלונות ולמנורה התלויה. על
הרצפה היו מאות או מיליוני פרחים ממלאים את כל השטח, באח דלקה
אש חמימה שהפיצה אור נעים ומולה עמד שולחן ערוך לשניים. הרגשתי
כמו נסיכה מהאגדות. חיבקתי את אורלנדו חזק והודיתי לו.
כשהרפיתי מהחיבוק הוא הטה את ראשי ונישק אותי, נשיקה ארוכה
ואוהבת.
התיישבנו לשולחן ואכלנו ארוחה נפלאה, שאורלנדו הכין. אחרי זה
עברנו לשכב ליד האש, הנחתי את ראשי על בטנו והוא ליטף את שערי
באהבה ודיברנו על כל דבר שבעולם. אני לא יודעת כמה זמן היינו
ככה, אבל ידעתי שלא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם.
"תודה..." מלמלתי מנומנמת, "בבקשה מתוקה, לך מגיע רק הטוב
ביותר." אמר אורלנדו והתרומם. הוא הרים אותי ונשא אותי לחדר
השינה, הוא הניח אותי על מיטה רכה וכיסה אותי. הוא התכופף ונתן
לי נשיקה על המצח, "מזל טוב..." הוא אמר בלחישה, ואז נרדמתי.  
 

המשך יבוא