לאחר שהוציאה ארבע אלבומים, אשר השלישי הפך לאלמום זהב,
והרביעי כלל שיר שהפך להיות הקליפ הראשון שלהם, וכמובן לאחר
מותו המצער של נגן הבס, קליף ברטון והחלפתו בג'יסון ניוסטד,
להקת מטאליקה היתה מוכנה לדבר הגדול הבא.
ב1990 נפגשה הלהקה עם המפיק בוב רוק שרצה לאתגר את הלהקה
ולעזור להם להפיק אלבום שיציג את כל הכישורים המוזיקלים שלהם
בצורה הטובה ביותר.

באותה תקופה הז'אנר של מטאל היה בדעיכה מתמדת בעקבות עליית
הגראנג'. להקות הגלאם מאטל החביבות והנוצצות התפרקו בגלל חוסר
העניין המוחלט של הקהל באנשים שנראים כמו חבורה של בנות
מחייכות, ולכן רק להקות מטאל כבדות יותר הצליחו לשרוד.

בזמן הקלטות האלבום הרביעי שלהם נערכו ויכוחים מתמידים בין
חברי הלהקה, ובעיקר בין הסולן, ג'יימס הטפילד, והמתופף, לראס
אולריץ' (שהיו הכותבים הראשיים).
סגנון הכתיבה של הלהקה עבר שינוי שלא ניתן להתעלם ממנו.
משירים על מוות ועל רוע של שליטים רבי עוצמה, עברה הלהקה לעסוק
בנושאים אישיים וכואבים יותר, כמו בשיר the unforgiven בו
מדובר על אדם שהתעללו בו בילדותו.
מבחינה מוזיקאלית קיימת עדיין המגמה של האלבום הקודם - יש בה
דהירה אדירה המאפיינת את הלהקה עוד מיומה הראשון, לצד שירים
איטיים ובלדות קורעות לב.
שירתו של הסולן ג'יימס הטפילד נמצאת בשיא, וכך גם נגינתו שלו
ושל הגיטריסט המדהים, קירק המט.

אלבום זה היה גם האלבום שזכה להוצאת הכי הרבה סינגלים וקליפים
- 5 בסה"כ.
המכירות של האלבום חסר השם בעל העטיפה השחורה, הידוע בכינויו
"האלבום השחור", היו בשמיים. לכן נערך סיבוב הופעות בינלאומי
במשך כמעט שנתיים, שכלל את רוסיה, יפן, ואיפילו את ישראל בשנת
93.

באלבום נכלל גם השיר הידוע, nothing else matters, שלווה בקליפ
שצולם בזמן הקלטת האלבום, בו ניתן לראות את חברי הלהקה עובדים
על יצירת הרוק אנד רול הגדולה שלהם.

ממולץ לכל אדם, וגם לכאלה שרק התחילו לאהוב רוק.