בהיפרסם, בינות נירים לים תכלת!
השמש פז צובעתם.
רוח קדים,
את ראשי הדיונות לופתת,
כשחפים במעופם.
על שדות קוצים שוממים,
רד הרמש.
עם שקוע החמה,
השחר - להבתו נדלקה.
רוח ים חותריה ומתבדרת;
מעל גבנוני חולות,
שירת ליל הומיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|