כלא,
ארבעה קירות מבטון
עמוס סורגים, ברזלים.
בלי אפשרות לצאת, לנשום...
מרתף עינויים.

מקום שלי שמחה, בלי תקווה
רק חנק ואבק.

לפעמים זה הלב שכמעט...
כמעט מת, מתפורר.

ומעצבן...  אנשים מעצבנים.
מכשפות עם אף ארוך
שלא רואות כלום מלבד עצמן.
מכשפות רעות שדוחפות את האף לכל עניין שלא שלהן.

אי אפשר לסמוך על אף אחד...
כולם תוקעים סכינים בגב.
אי אפשר לספר דברים...
רק רוע נוטף מהם.

הורסים לי את החיים.
הורסים מגדלים שאני בונה...
מנסים להרוס לי קשרים.

תבינו!
לא רוצים לספר כי אי אפשר לסמוך.
אתם הורסים את החיים ורוצים לדעת.
כלום לא תדעו ממני אף פעם...
אתם לא תבינו...

אני בתוך עצמי,
רק האנשים האמיתיים ישמעו.
אי אפשר לסמוך....




18.8.2004