"נענע בלק ראשו כשהוא מהרהר בלבו, הולך הוא לו ואני -
אני נשאר כאן בזוי ורמוס ומשוסה... התחיל חלחול מתוק
מחלחל בין שיניו. נשתקעו כל מיחושיו וכמין כמיהה התחילה
מפכה בו כמעיין עד למעלה משיניו... לא הספיק יצחק לילך
עד שקפץ עליו הכלב ותקע בו שיניו ונשכו."

ע"פ "תמול שלשום" מאת ש"י עגנון

כֶּלֶב מְשֻׁגָּע הָיָה בָּעִיר
וּכְבָר יָצָא כִּסְלֵו,
מָטָר לֹא בָּא לָאָרֶץ הַצְּחִיחָה
וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב.

וּכְשֶׁנֶּעֱקַד יִצְחַק אֶל הַמִּזְבֵּחַ,
לֹא קָרָא מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם -
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ לַנַּעַר,
ולֹא הָיָה בַּסְּבַךְ לִתֵּן תַחְתָיו
הָאַיִל לְעוֹלָה.

נִתְקַשְּׁרוּ עָבִים
וְלֹא יָצְתָה חַמָּה יָמִים רַבִּים
עַד שֶׁמָּלְאוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם;
מְאָה שְׁעָרִים נָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ.

לֹא הָיְתָה עוֹד כַּשִּמְחָה הַזֹּאת
בִּירוּשָׁלַיִם.


אוקטובר 2004

תודה לליאל ולא.מ.


שירי מחווה לספרות עולם:
http://stage.co.il/s/301222