יש המון רגעים בחיים. הרגע שבו אתה נולד, הרגע שבו אתה מת.
הרגע שבו אתה מתחתן, הרגע שבו אתה מתגרש. הרגע שבו אתה קונה,
הרגע שבו אתה מוכר. הרגע שבו אתה מתחיל, הרגע שבו אתה מסיים.
אך הרגע היחיד, היחיד שאמיתי בחיים שלנו, הוא אותו רגע בו אתה
מבין איך בדיוק אתה חי את חייך בשקר. איפה פנית לעבר השקר ומשם
אתה ממשיך לגולל אותו בלי סוף. לשארית ימי חייך. ביחד עם עוד
הרבה רגעים שנראים לך כל כך יקרים וכל כך חשובים. רגעים
שמלווים אותך כל החיים. רגעים אשר מעצבים אותך, הופכים אותך
למה שאתה. אך גם זהו שקר. הם לא יכולים לעצב אותך כי הם לא
אמיתיים, הם מזויפים. אתה יוצר שיגרה בחיים אחרי השקר, יוצר לך
חיי כאילו. ומדי יום ביומו אתה תוהה לאן נעלמו החלומות, איפה
כל הציפיות. אתה חי לאט כל רגע שוב ושוב בלי שום ציפייה או
רצון לחוות את הרגע הבא. אתה חי את הרגע הבא, כי הוא פשוט
ממשיך לבוא. אם יום אחד הוא היה מפסיק, אתה לא היית רודף
אחריו, לא היית רץ אחריו, אלא נותן לו ללכת לאן שהוא צריך ללא
חרטה.

אחרי שאתה מצליח לפענח איפה הייתה הנקודה בה הבנת שאתה חי
בשקר, אתה מסתכל פתאום על כולם ורואה את חיי הכאילו שלהם. אתה
מבין לאט איך כל העולם חי בקונספירציה של השקר. אתה מקווה
שיבוא יום והם יראו את השקר שלהם. אך נראה שזה לא קורה לעולם.
נראה כאילו עובר נצח והם לא מבינים, לא רואים. אתה מנסה לפתוח
להם ת'עיניים, הם קוראים לך משוגע. אתה מנסה להסביר להם, הם
אומרים שאתה מטורף. ואז אתה רוצה להתנתק, ללכת לפינה להתייחד
עם המחשבות שלך. אתה לוקח ת'רגליים, מרים אותן ורץ רחוק ככל
יכולתך. נמאס לך מהשקר, מהשקר שלך, מהשקר שלהם, ממכלול השקרים.
אתה לא מסוגל יותר לחיות בשקר. לא מסוגל לשקר לעצמך. לשקר
לאחרים. לבשת את המשקפיים האמיתיים. אתה לא יכול יותר להתעלם
מהאמת. היא פשוט לא מפסיקה לטרטר, להציק. ניסית לא פעם ולא
פעמיים להתעלם מהופעתה, אך לה נמאס מחוסר תשומת הלב. "ממני לא
יתעלמו" היא אומרת. "לי לא יתכחשו" היא ממשיכה. "אני פותחת
במלחמה" היא מסבירה.

משם אתה נכנס למאבק, מאבק של טוב ורע, החושך נגד האור. ואין פה
מנצח אחד, שניהם צודקים, שניהם רצויים, שניהם נחוצים. כך לאט
נוצר האמצע. השחור מתפשר מעט וכך גם הלבן. והופס, לפני שאתה
מבין מה קורה, נוצרת דרך הביניים- האפור. היית יכול להיות
מרוצה אם הלבן היה מנצח או השחור, כי אז הייתה לך לגיטימציה
ללכת עם הצד של המנצח. והם שניהם נפלו והכזיבו אותך. עכשיו
נוצר לו צד שלישי, צד שאתה לא מכיר, צד קצת יהיר. צד עם כל כך
הרבה גוונים. אתה מתחיל להתבלבל מעט. אתה מתחיל להתחרט קצת.
אתה מתחיל להבין ת'מעשים וקצת יותר טוב את המילים. הכל מקבל
משמעות כפולה. מכאן מגיעים אי ההבנות והריבים. זאת הנקודה
שיוצרת אותם. זאת  הנקודה שמצדיקה את קיומם. הנקודה שמאפשרת
להם להתקיים ללא רגשות אשמה. נקודה כל כך קטנה, אך חשובה.
בלעדיה הכול היה קורס. שום דבר לא היה עומד במקומו. יציבה
וחזקה הנקודה.

שוב עולות לך התהיות. הציפיות. שוב אתה מרגיש בחיים. הנקודה
הזאת שופכת אור על חייך, ואתה מתחיל לקלוט דברים. רק דבר אחד
נראה שאתה לא מצליח להבין. אחרי שאתה מגלה את השקר, בא אל
האור, נלחם עם החושך, האפור מנצח, הנקודה שמאפשרת, הכול חוזר
על עצמו שוב ושוב, זהו מצב מתמשך עם התחלה תמידית וסוף בלתי
נגמר. ביום מן הימים תבין שזהו מעגל בלתי נגמר. יש שיגידו
"מעגל החיים", אחרים יגידו "גורל". רק אני אעז לשבור את
מוסכמות החברה ואגיד "מה שקורה בחיים בלי סיבה".