הוא הניח את המטריה הענקית שלו על הכביש הרטוב, הצית סיגריה
בקושי מתחת לכובע החום והישן שלו, והתיישב על שפת המדרכה. גשם
זלעפות היכה בפניו כמחטים, והמטריה קראה לו לפתוח אותה שתגן
עליו, אך הוא לא היה מעוניין.
הוא היה איש גשם, וגמע כל טיפה בשקיקה. הוא שנא את הקיץ,
וכשהגיע סוף-סוף החורף, הוא לא היה מוכן לשבת בביתו. הוא יצא
החוצה והראה לאדון חורף כמה הוא מסור ונאמן, והניח לגשם לחבוט
בו.
סוף-סוף נפטר מהקיץ האיום, נזכר. הקיץ בו ישב על ספת-העור
שבסלון ונדבק אליה בזיעתו, ומיצה עד תום את ההמצאה המופלאה
המכונה "טלוויזיה". כשאנשים התפלאו מדוע הוא שונא את הקיץ
כל-כך, הם נראו לו טיפשים. "ולמה שאוהב אותו?" היה שואל
בפליאה. "אתה יודע," אמרו לו, "שמש, גלידות, ים, בנות שוות
בביקיני..." והתמוגגו. הוא רק נעץ בהם מבט מזלזל ונעלם.
"הים קיים גם בחורף," היה ממלמל לעצמו. אותו יופי מופלא. זה
שהמוזרים ההם נכנסים אליו רק בקיץ, זה לא משהו שהוא צריך לדאוג
לו. מי מבין אותם בכלל? הוא היה סבור שבחורות נאות ניתנות
להבחנה גם מבעד לשכבת בגדים, וזה לא הביקיני שיגרום לו לאהוב
אותן יותר. ואם נורא יתחשק לו, הוא יכול לאכול גלידות גם בחורף
הקפוא. בשביל מה המציאו חימום?
איש גשם כזה. אחד שיושב ומתענג למגע הטיפות, וגומר קופסת TIME
שלימה מבלי-משים בעודו סופר את השלוליות. אנשים היו חולפים על
פניו במהירות, עצבניים ולחוצים, אוחזים במטריה שמאיימת להיקרע
וחולמים על הבית שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה. הם היו שולחים
בו מבטים מבולבלים, לא מבינים למה יושב אחד כזה בגשם כל-כך
נורא עם חיוך רחב, ויותר מכל שואלים את עצמם מדוע המטריה
הגדולה הזו מונחת חסרת-תועלת. איש זקן אחד אפילו הציע לו לבוא
אליו הביתה, להתחמם קצת, לאכול משהו. כן, הוא נראה חסר-בית עם
בגדיו הספוגים שנצמדו לגופו והבליטו את היותו רזה כל-כך. פניו
הבלתי-מגולחים רק הוסיפו לכך. הוא סירב בנימוס למרות הניסיונות
של האיש הזקן, ולחץ את ידו. איש גשם מוזר, נקשר מהר.
היה משליך את הקופסה הריקה ודוחף אותה בין חריצי-הביוב, וחוזר
לביתו. בית גדול ומושלם, "של איש מושלם," היו ודאי חושבים,
נשוי עם שתי ילדות קטנות וכלב, ורעיה מקסימה שבטח מבשלת לו
ארוחה חמה ונהדרת ליום גשום כזה. והוא רק היה מתיישב לבדו על
ספת-העור ומרטיב אותה בעונג, אך הפעם לא בזיעתו; כי אם בגשם
הראשון והנפלא שהפך אותו לאדם מלא מבפנים.
איש גשם כזה לא-מובן, בחורף היו שחושבים - "הוא מאושר," אך דבר
אחד חסר, בין כל הטיפות והקור המקפיא. אם רק הייתם עוצרים,
מתיישבים ומתעניינים, הייתם רואים כמה הוא לבד, איש הגשם
המוזר, עם חצי-חיוך וניצוץ בעיניים, כל-כך בודד ומחובר.