זה לא שאני עצובה, אין לי סיבות להיעצב. זה סתם שריק לי פתאום
ובשיחות הפשוטות האלה, את נוגעת בדיוק במקומות. וזה לא שאני לא
יכולה בלי - אני סתם מתגעגעת, משתדלת למצוא תחליף, אבל מסתכלת
ברשימה - ונתקלת, ויוצאת וחוזרת ואת לא שם - ואני שוב
מתאכזבת.
וזה לא שאין לי עוד אהבות. יש, כל כך הרבה הנאות להנות מהן
ותשוקות לזרום איתן... אבל אני נתקעת, ורק את מצליחה לסחוף
אותי איתך. ויש לי חיים נחמדים, עם תחביבים ומשפחה נהדרת והכל
מסתדר. וזה לא שאין לי, זה פשוט שאת הדבר היחיד שבאמת.