פעמים היו חושקים בפירות שעברו מן העולם
ואלה שידעו שעברו היו מתגברים וממשיכים הלאה
אבל אלה שידעו ולא השלימו היו אוכלים מהרקב שנשאר
האם תדעו נא מה נפשם חושקת?
האמנם תשימו עצמכם במקומם?
כי אנשים עוד ינדדו מקץ לקץ
והמקומות החדשים יתווספו לרקב.
האם תדעו מה גורלם של אלה אנשים?
מקום ירדוף מקום ומשכנם ירדפם מהקבר,
אלא אם ישקטו הפירות הקבורים בחולות הזכים,
והרקב יוסיף ויעכלם
עד אשר האוכלים מהרקב יקברו יחד איתם.
האמנם עוד תשימו עצמכם במקומם?
כי זיכרונות יעוכלו מהר,
ואלה האנשים האוכלים ייעלמו מתחת לחולות הזכים.
האחרים עוד נודדים מקץ לקץ,
האמנם תדעו מה גורלם של אלה אנשים?
הנודדים, הנודדים.
בחולות הזכים, השוממים לפניהם.
וזאת אך מפני שהשלדים יועזבו מאחריהם
והארונות יסגרו עליהם,
עקבותיי הנודדים גם הם ייעלמו
והאפלה תסגור עליהם,
האמנם תשימו עצמכם במקומם? במקום השלדים?
או אף הנודדים?
כי גורלם משול לתבנית קבועה
של סערה בכוס מים, בתוך בועה העומדת להתפוצץ.
האם תדעו מה גורלם של אלה הנודדים?
חייהם משולים לעבר בנכחד
והווה המתאמץ כנגד נחשולי הזמן,
וגלים בחול הסוחפים אותם כנגד המים המאיימים להטביעם,
הנודדים ירחיקו אל תוך חשכת כאבם,
והאור היחידי שיגלו
יהיה בפירות שעדיין תלויים - גבוה מעל הרקובים.

אך אם לא תמצאו עוד פירות צעירים
אל דאגה - העץ יצמיח חדשים אחרים,
אך אם גם העץ יגדע ויונח דומם, ללא חיים,
כך גם הנודדים יעברו למשכן מתים.
האם תדעו מה נפשם חושקת?
האמנם לא תשימו עצמכם במקומם?
לא, לא תדעו מה גורלם של אלה האנשים -
הנודדים, הנודדים.