תמיד אני נהיית קרציה
אני יודעת ומרגישה כל רגע ושניה
מרחיקה את מה שמתקרב לו לאט
חושבת לעצמי זה לא הם זו את

חיה ונושמת, אבל תמיד משהו חסר
כסף, ביטחון, או אולי פשוט חבר?
מקווה שכמו תמיד, בסוף זה יסתדר
אולי הוא, אולי אתה, אולי מישהו אחר

"הכל מבולבל", הפזמון החוזר
מנסה להתמודד עם זה כמו אדם בוגר
זה לא מצליח לי כמובן
כי במוח ובלב הכל בלאגן

ואולי באמת מחר יהיה טוב
אני רק רוצה להרגיש יותר קרוב
בחיים של אנשים שעוברים על פני
כל אחד צועק לפעמים דיי!

לא אתאבד, כל עוד אני חי