יש לי חתול. צבע ג'ינג'י. כשהוא היה קטן לימדתי אותו לתפוס
יתושים, כאילו לא ממש לימדתי אותו. הוא די עשה את זה לבד -
פשוט ליטפתי אותו אחרי כל פעם שהוא היה תופס אחד ואוכל אותו אז
הוא הבין שזה דבר טוב.
הוא היה היפראקטיבי כזה. כל הזמן שיחק עם דברים ולא נח לשניה.
לפעמים הוא גם היה מנסה לתקוף איזה משהו שהיה נראה לו מאיים,
כמו עציץ או נעל. או שהוא היה גונב לי זוג גרביים מגולגלות
ומתייחס אליהן כמו ששב"כניק מתייחס למחבל. הוא השמיד לי די
הרבה גרביים... כשהביאו לי נעלי בית כאלה של חורף בצורת ארנב
הוא כמעט חטף דום לב וברח מהן קיבינימט. הוא ניסה אחר כך לנשוף
עליהן אבל הן לא נבהלו.

עם הזמן החתול הזה גדל, או ליתר דיוק התרחב. המוטו שלו בחיים
הפך להיות "אכול כפי יכולתך". הוא הפך להיות גוש עגול כזה
שנראה בערך כמו כדורסל פרוותי עם שפם. כיום הוא רובץ בשמש עד
שנהיה לו ממש ממש חם ואז הוא עובר לרבוץ בצל. מדי פעם הוא
מתהפך על הגב או שהוא קם, מתמתח, מסתובב ב-180 מעלות וחוזר
לשכב עם הפנים לכיוון השני (כלומר הוא מסתכל על קיר במקום על
עץ). לפעמים הוא גם מפהק, אבל חוץ מזה הוא לא עושה הרבה.

הוא לא חכם במיוחד (פעם ראשונה שהוא נתקל בלהבה של נר הוא הריח
אותה. השפם גדל חזרה די מהר), אבל הוא שומר על הטריטוריה שלו.
לפעמים מגיע איזה חתול חדש לחצר אז הוא רץ אליו ונעמד מולו עם
שיער סומר. החתול החדש בורח, אבל הוא בדרך כלל נשאר להסתכל על
הנקודה שבה החתול היה. ממש אפשר לקרא את המחשבות שלו כשהוא
עושה את זה. "שניה, למה רצתי לפה? ...אני יודע שרצתי לפה בגלל
סיבה כלשהי... רגע איזה יום היום?... טוב לא משנה אני אחזור
לשם...". ואז בדרך כלל הוא חוזר לאיפה שהוא היה מקודם.

בלילות הוא לפעמים ישן בחדר שלי ולפעמים אפילו איתי במיטה. הוא
מגרגר כמו טרקטור וקשה להירדם איתו אבל חוץ מזה הוא די בסדר.
הוא רך אז לפעמים אני מנסה להשתמש בו בתור כרית. בדרך כלל הוא
מנסה להשתמש בי בתור שק אגרוף כתגובה.

ת'כלס אני חי איתו די בהרמוניה. אני מביא לו אוכל והוא בתמורה
לא אוכל אותי. לפעמים הוא גם תופס איזה יתוש ואז בא אלי כדי
שאני אלטף אותו. בגדול אנחנו לא מפריעים אחד לשני.