כמעט שוב באה הזדמנות לצאת מהתירוץ העלוב לחיים שהם בסך הכל
חיי היומיום הרגילים.
כילד לקום בבוקר לגן, עם חיוך על הפנים, וסנגביץ' שוקולד בתוך
קופסת פח צבעונית - החיים היו חיים. קמת בבוקר עם ציפייה ליום
מרגש והלכת לישון עם חיוך על הפנים. ככה השנים חלפו וגדלת
להיות נער, כיתה א' למדת לקרוא, כיתה ד' שברים מסובכים, כיתה
ז' עלית לתורה אחרי ששיננת ימים ארוכים להפליא איזה פרשה סתמית
ששנייה אחרי שהקראת אותה - שכחת אתה או מה הפואנטה שלה. וככה
עוד שנים נערמו על הערימה של השנים הישנות, השנה האחרונה של
התיכון חלפה לה מהר, וכמו כולם גם אתה קפצת מהגשר של הנמל
המוכר והמסריח של אילת לקול צחקוקיהן של הבנות ולקול צעקותיהם
המפוחדים ונרגזים כאחד של המורים. גם אתה, כמו כולם לקחת
ממישהי את התמימות שלה, אמרת שאתה אוהב, שאתה לא כמו כולם,
אמרת שאתה אמיתי, שאתה נאמן.
וככה במרוצת השנים, גם אתה, כמו רבים לפניך, עלית על מדים,
ירית במחבלים, ושיקרת להורים. גם אתה עישנת סיגריה אחת יותר
מידיי, גם אתה למדת להוריד ראשים ו"לתפוס ראש". גם אתה הפרת את
השמירה שלך, ובין לבין החלפת כמה מילים עם עוד אחת בפלאפון
שלך.
גם אתה, ביום שישי קמת במיטה שלך, נזכרת שיש לך פעמים בודדות
של שינה טובה. קמת ונתת נשיקה לאימא, שרק לראות אותך עושה לה
את היום. ובלילה, כשיצאת עם חברים שלך, ותפסת לך עוד מישהי
להעביר אתה את הלילה, גם אתה, כמו הרבה לפניך, לא התקשרת אליה
יום למחרת, או כל יום אחר אחרי זה.
גם אתה סיימת צבא, ולקחת המון כסף מההורים, הלכת לחפש את עצמך,
במקומות המוכרים, שרבים לפניך טיילו בהם, תחת הכותרת הסתמית של
"חיפוש עצמי".גם אתה זיינת לך שם כל אחת שרק הסתכלה עלייך
פעמיים, והרגשת גבר, כי אתה באמת אחד כזה.אז חזרת לארץ, ובזבזת
שנתיים בעבודות סתמיות, כמו כולם, והלכת לאוניברסיטה, למדת
מחשבים, כי יש ביקוש לאנשים עם תואר במחשבים. וגם אתה סיימת
לימודים בהצלחה בינונית ורגילה. ובחלף השנים מצאת עבודה ללא
תכלית בחברת סטרטאפ צעירה שרק הוצאה מחתוליה. גם אתה ככל
שהתקרבת לגיל 30 התחלת להרגיש בודד, אז תפסת את האישה הכי פחות
מעיקה והתחתנת אתה. ואחרי כמה שנים אפילו שתי ילדים נולדו לכם.
בן ובת, כמו שתמיד רצית, אבל היא התעקשה לתת להם שמות של ערסים
ופרחות, וקראת להם בלית ברירה שמעון ודיקלה. ועוד כמה שנים
חלפו, גם להם כבר נמחק החיוך כשהם הלכו לישון, גם הם סיימו
תיכון, גם הם עלו על מדים ושירתו את ארץ האבות. גם הם בזבזו את
הכסף שלך על טיול מגוחך ברחבי העולם. וגם הם הלכו
לאוניברסיטה.
ועכשיו, אתה יושב לך במיטה המקרטעת שלך, חושב על הברית שיש מחר
לנכד השני שלך, קובי, חושב על ההיא מהתיכון שאמרה לך "לא",
ה"לא" הראשון שלך.חושב על ההיא שנוחרת לידך, חושב על זה שבכלל
רצית ללמוד משחק, ולשחק בתיאטרון הקאמרי. חושב על זה שאימא לא
דיברה אתך מאז שהתחתנת עם ההיא, כי היא לא אהבה אותה, חשבה
שמגיע לך יותר. לך לא נראה שמגיע בכלל. אתה חושב על הקופסא
מפח, ההיא הצבעונית, עם הסנגביץ' עם שוקולד, והמפית הלבנה.
חושב על גן חובה, ועל ההיא עם הצמה. ואז אתה מחייך לעצמך, בפעם
הראשונה מזה זמן רב. וההיא שבצד השני של המיטה שואלת אותך למה
את מחייך. היא לא תבין, אתה יודע אתה זה, אז אתה אומר לה שסתם,
ושתחזור לישון. וככה, כמו כולם, אתה הולך למטבח, למקום ההוא
שכבר מזמן תכננת את העתיד שלך. עולה על כיסא בסמוך למדף של
ממרח השוקולד, מרים את עצמך למעלה,מחייך, ועם זיכרון מתוק
מהילדות בועט בכיסא.
|