לו רק ידעת, לעולם לא תדעי את אינספור הימים, הדקות, הרגעים
שנדרשו, עברו עד שהעזתי לחלום לנשקך, עד שהעזתי לזרום אל אותו
רגע שלפני המגע, אותו רגע קסום שלא הייתי מוותר עליו בעד חיי,
אילו רק היה בידי אותו רגע שתיאורו במלים רק יחלל את קדושתו...
אותו חלקיק של שניה, אותה הרגשה הדדית מופלאה, סוריאליסטית
המגמדת את כל תלאות העבר, וגורמת לכל הבא אחריה להיות כל כך
באנאלי, כל כך חסר משמעות בעיני. אילו רק ידעת, לעולם לא תדעי
את כמויות הזמן הבלתי נדלות, שנדרשו, עברו עד שנתתי לדמיוני
ליפול רצוץ אחר יופייך השובה ולראות בחזוני את שפתייך המרהיבות
נוגעות ברכות קטיפתית בשלי, נמרחות על שפתיי, מתעכבות עליהן,
באותו רגע שאין זמן, אין הווה, אין יקום...