המילים / 28.1.04
ומה אם? לפעמים אני תוהה.
מדוע זה נורא כ"כ?
אך אסור לי. אסור.
אם אומר לה יהיה זה הדבר האחרון שתשמע ממני,
אז יפרדו מסלולנו ולא תיוותר לי אלא נוסטלגיה.,
לא רחוקה על תקופה כמעט מושלמת שחמדנותי גדעה ממני.
לא אומר לה, אסור לי.
די לי בקרבה אל מושא מחשבותיי, לא אבקש לי יותר
כי זה כל שאקבל.
מדבר איתה, תומך בה במילים ובו בזמן חולם על קטיפת שפתיה
במחשבותיי.
מפנטז על מגעה בעודי שומע את קולה בקושי.
אך זה כל שיש לי,
לא יהיה לי יותר.
ואם, ברגע טוב מידי, כשלא אזהר
והמילים יחמקו מלשוני כמחליקות משפתיי אל החופש,
אפגע בשנינו,
ויהיה זה הדבר האחרון שתשמע ממני,
כי אז יפרדו מסלולנו.