זהו סיפור על עגבניית שרי,
כולם קראו לה בובה מרי.
הייתה יפה ומטופחת,
וגם שפתה הייתה קולחת.
ירקות רבים חיזרו אחריה,
ניסו לכבוש את חמוקיה.
אך מרי לא הייתה נכנעת,
לא מיהרה לשים טבעת.

מלפפון בה התאהב,
אך היא שברה לו את הלב.
צחקה ממנו הגברת
וכך הייתה לו מזמרת:
"אתה ארוך וגם ירוק,
והמדף שלך רחוק.
אתה אינך בן זוג מושלם,
שלך לא אהיה אני לעולם".

השמיע את קולו הצנון:
"יכול אני לתת המון,
דברים טובים יש לי וטעם,
תהיי שלי, אולי רק פעם".
העגבנייה לא מוותרת,
וכך הייתה לו מזמרת:
"נכון, מבחוץ אתה אדום
אך לא אגשים לך חלום,
כי מבפנים אתה לבן
לא אבזבז עליך זמן".

את מזלו ניסה פלפל:
"אני איני ירק עצל,
יש לי ידיים מזהב
ולא תדעי איתי רעב".
לא התרככה הגברת,
וכך הייתה לו מזמרת:
"תעוף ממני ירק תמים,
אתה הרי ריק מבפנים.
אדומה אני וגם שופעת,
לך- אני איני נכנעת."

אדון בצל עצמו הציע,
דבריו בפניה הוא השמיע:
"תני לי בחיר לבך להיות
אפילו רק מספר שניות.
אני חסון ויש לי כוח,
ממני לא תרצי לברוח".
עיקמה פניה הגברת,
וכך הייתה לו מזמרת:
"אתה בן זוג רע לשמחות,
ותגרום לי רק לבכות.
עדינה אני וגם רכה,
הצעתך אותי רק מביכה".

התקרב אליה מר חציל,
עשיר היה וגם אציל.
"אתן לך כסף וגם בית,
ומקלחות בשמן זית.
בן זוג אהיה לך נאמן,
ואקדיש לך המון זמן".
גם הפעם סירבה הגברת,
וכך הייתה לו מזמרת:
"אתה לא סקסי וזקן
ובנוסף כל כך שמן.
צעירה אני וגם רוקדת,
תשוקה שלך לא מכובדת".

עזבו כולם את בובה מרי,
החליטו הם שהיא רק שרי.
מלפפון יוצא עם גמבה,
הם נפגשו בריקודי סמבה.
את לב פלפל כבשה החסה,
מזמן שכח הוא מהבאסה.
בצל נדלק על הצנונית,
קטנה הייתה וחלומית.
חציל פגש עגבנייה בשלה,
כל האוצר נתן הוא לה.

שכחו כולם מעגבניית שרי,
לא מזמרת יותר מרי.
בפינה קטנה לבד נרקבת,
לפח היא עוד מעט עוזבת.