גיל צימרמן / הזאת שאיתי לנצח... |
מבלי לדעת
צוחקת ובוכה, מתרגשת ונוגה
כל כך נוגעת
את כה נסתרת וכה גלויה
כה נסערת וכה רגועה
אנא גלי לי
למה את שואפת? למה ייעודך?
איך בכל פעם אני ניפגע שוב ממך?
אנא ספרי לי
אני מביט לתוכי, לעצמי, על קיומי
יש משהו חזק, משהו פנימי
דבר שקיים עוד הרבה לפניי
שמפעיל את ליבי ומורה את חיי
זה כל כך חזק ועדיין שביר
זה עצום, זה גדול וזה כל כך זעיר
שמפעילה את הדימיון ונוגעת לי ברגש
זאת שמעניקה לי את חיי...
הנפש...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|