טעמה המר של האכזבה כבר היה בגרוני לא פעם
וזה מכבר המילה אהבה,איבדה בשבילי כל טעם.
לא דמעות מלוחות עוד אמחה מעיני
לא שירים, לא תפילות, לא אקרא.
שהרי הפעם הביאו אליי, את ההוא בדרכם שנקרה.
ואני חשבתי, האמנתי, טעיתי. ושוב לאותו פח לא אפול.
את הקבר אשר בעצמי, כריתי, אמלא חזרה בחול.
לא אטעם עוד מפרי האכזבות, לא אשא עוד עיני בתקווה
שהריי כל ההם שהיו אהבות, נהפכו גם הם לאכזבה.

מחשבות רחוקות ממלאות את מוחי, מחשבות לא רצויות
ותגובות טיפשיות מרצדות מול עיני, תגובות לא רצוניות.
שהריי שוב הוא ייגש אל פניי, ילטף,
יחבק ויאמר:"את תהיי שלי כל חיי, הסיפור הזה עוד לא נגמר"
ואני בשקיקה אבלע מילותיו ואשכח את כל הבטחותי
וארוץ חזרה, אל בין זרועותיו, עד ששוב ימרר את חיי.