[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







וולפגנג רוזן
/
היום המושלם שלי

היה לי פעם יום מושלם.
הייתי בן ארבע וחצי וגיליתי שיש לי דלקת ריאות.
לא כל כך ידעתי מה היא בדיוק, וגם לא ידעתי מאיפה קיבלתי אותה,
אבל פתאום כולם נהיו נורא נחמדים אלי. אמא כל הזמן חיבקה אותי
ואבא שלי, שתמיד היה עובד הרבה, בילה איתי המון זמן ואפילו לקח
אותי למקום כזה, לבן. כולם לבשו לבן, הכל היה לבן. אפילו אותי
הלבישו בלבן! זה נורא הצחיק אותי.
השכיבו אותי על מיטה גבוהה-גבוהה, כזאת של גדולים, ואיש נחמד
אחד דיבר איתי קצת. אחר כך הוא הכניס זוג אזניות לאזניים שלו
וניסה למצוא מקום לתקוע את התקע שלהם בבטן שלי! צחקתי וניסיתי
להסביר לו שלא ככה משתמשים באזניות, אבל הוא היה כל כך מרוכז
שלא רציתי להפריע לו.
כנראה שהוא התעצבן מלחפש את השקע לאזניות, כי הוא נהיה רציני
והלך לדבר עם אמא ואבא בצד. אולי אמא יודעת איפה השקע והוא הלך
לשאול אותה?
האיש הנחמד חזר ואמר לי שאני צריך ללכת לישון עכשיו לקצת זמן,
ושכשאני אקום כבר לא תהיה לי דלקת ריאות. רציתי להגיד לו
שדווקא די מוצאת חן בעיניי הדלקת, וכבר התרגלתי לבית הלבן
הגדול. אבל לא רציתי להתווכח איתו, אז רק אמרתי שאני בכלל לא
עייף.
האיש חייך ואמר לי לא לדאוג. הוא הביא מסכה קטנה ושאל אותי אם
אני אוהב מסטיקים. מסטיק? אוהב? כל מי שמכיר אותי יותר משתי
דקות יודע שאני מת על מסטיקים! אמרתי לו שכן והוא הלביש עלי את
המסכה ואמר לי לנשום עמוק-עמוק. לקחתי נשימת ניסיון, ולמסכה
באמת היה ריח של מסטיקים! הרגשתי קצת מרומה, כי רציתי גם לטעום
מסטיק, אבל הריח נהיה ממש חזק, וכל החדר החל להחשיך, והכל נהיה
מאוד איטי. התחלתי להרגיש קצת עייף. החדר נמתח לו, ממש כמו
מסטיק. אולי לזה האיש התכוון? אולי כדאי שאני אסביר לו
שמסטיקים זה...

מה? מה קורה כאן? אני נמצא בחדר אחר לגמרי, אבל עדיין לבן. אני
מרגיש מאוד עייף, קשה לפתוח את העיניים. אה! הנה אמא ואבא. הו,
כמה שהם שמחים! כנראה ישנתי ממש יפה אם הם עמדו והסתכלו עלי
ישן. אמא אומרת שזהו, אין יותר דלקת ריאות, ואבא מוציא חבילה
שהחביא מאחורי הגב. וואו! רובוטריק חדש! ואפילו זה שהופך גם
לאקדח וגם לאוטו, הוא הכי שווה. מזל שאבא קנה את הרובוט, אמא
בטח היתה מביאה אחד פושט, כזה שרק הופך למטוס.
אמא אומרת עכשיו שזהו, אין יותר דלקת ריאות. אני קצת עצוב
האמת. היה לי נורא כיף. בטח מחר אבא כבר יחזור לעבוד כל היום,
ואמא תהיה עסוקה בלהכין אוכל ולנקות... ומי יודע מתי אני אקבל
עוד רובוטריק? מצחיק, אפילו לא הספקתי להיפרד מהדלקת ולהודות
לה. אולי אם אני אגלה מאיפה קיבלתי אותה אני אוכל לקבל עוד
אחת? אבל כדאי שאני אחכה עם זה עד לחודש הבא. הרובוטריקים
החדשים יגיעו לחנויות, ואני כבר אדאג לדבר עם אבא לגבי מתנת
הפרידה שלי מהדלקת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סושי להמונים!





הטבח של במה
מפתח את התרבות
הקולנרית


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/9/04 2:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
וולפגנג רוזן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה