לפעמים מרגישה ומתחילה לחשוב שאין לי כבר לב.
הוא נשבר מדי הרבה פעמים. ואני כל הזמן מרגישה את הרסיסים
מתנפצים בי מבפנים ומתפזרים להם בכל העולם.
אני מרגישה אותם כל-כך חזק, כמו פעימות הלב ששמעתי אתמול בלילה
כשהנחתי ראשי בחיקך, היה כל כך נעים. איך שמהנאות רגע, לפח מהר
נופלים. כל כך חזק התנפצו להם הרסיסים בבת אחת כשאמרת לי:
"עיזבי אותי" והתרחקת, יכולתי לחוש את דמעותיי תכף עולות להן
ומציפות את עיניי בזרם גועש, זה עשה לי משהו כזה חזק בפנים
שקשה לי אפילו לתאר! איזה כאב זה. לא יודעת אם מישהו שלא חווה
את זה יוכל לשער.

לפעמים מרגישה שלאחרים אולי אין לב גם. אבל הפעם מבחינה אחרת,
כי איזה בן אדם עם לב מסוגל לפגוע ככה ברגשות של לב אמיתי בלי
לחוש את הכאב? לשחק ככה בלי להיזהר? אהבה דומה לאש, ואש גדולה
מדי אי אפשר לכבות, כרגשות שאי אפשר פשוט סתם כך להפסיק. איך
לא מפריע ולא כואב לאדם לשבור כך לשני את ליבו, איך?
והוא אפילו לא שם לב... הממ, אולי כי אין לו!

בטוח אין להם לב, אני משוכנעת... כמעט.
אולי פשוט אין להם רגישות. אבל רגישות בעצם היא חלק מהלב, כמו
הדמעות שלי.

יום אחד, עוד ישלמו כל אלה שביזבזו לי את הדמעות ששמרתי אצלי
בלב, אני ממשיכה ללחוש לעצמי, כי כשאני בוכה, אני בוכה מעמוק,
מבפנים... מתוך הלב. אני לא משחקת באנשים, כי לב מלא בשקרים
הוא לא לב.
לא הרבה מצליחים לכוון את החץ ישר אל הלב שלי, אך חלק קולעים
בדיוק לנקודת המטרה, ולכן לפעמים קשה לי להבחין, האם אני זו
שכבר אין לה לב או שאלו הם האחרים?

לא משחקים עם לבבות של אנשים, לא לימדו אתכם את זה בגן?
האם קיים מישהו עם לב אמיתי ושלם בכלל כאן?
אם תמצאו... אושר ואושר. אך אני, כבר לא מצליחה לראות מרוב
שמול העיניים רסיסים לי שבורים, מפוזרים, ומרוב דמעות שלי
בעיניים... או! ...דמעות של לב תמים...