מעוף ציפורים, דהרת הסוסים, רקדנית במחולה. היא מסתכלת עליהם,
על התנועה המושלמת ההיא. מתמכרת לה, מתמסרת.
ואיך הם משתלבים - סוס ורוכבו, להקת ציפורים, מתואמת להפליא,
ותזוזה שלה בתוך הקצב. היא רואה. בוחנת, שוקלת. אולי להצטרף,
אולי רק, אף פעם לא קרוב מספיק.
היא נוגעת לא נוגעת בהם, מתמכרת למין תחושה כזו של להיות בתוך,
ולהישאר בחוץ בכל זאת. וגם כשזו לא בקשתה.
והתנועה שלהם. איך שהם מזיזים בצורה כה מדויקת את הגוף שלהם,
יודעים את התפקיד שלהם, משלימים אותו, איתו. ואיך שהיא מרגישה
שאין לה את המקום שלה באמת, ואולי אף פעם לא יהיה, היה? היא
משחקת את המשחק של החיים. ככה היא. לא מוצאת את התפקיד המיועד
לה. שום ייעוד לא נראה באופק, וככה היא מתמכרת לדבר שהוא ההפך
הגמור ממנה. שהוא כל כך מושלם, שכל דבר במקומו, יש לו ייעוד,
מטרה מובנית. הוא יכול לנוע בתוכו.

היא בודקת כל הזמן. גבולות של גוף, כמו גם נשמה. קצת לחיות
וקצת למות, אולי לערבב אותם ביחד... ומנגנונים שמעוותים אצלה
בכל, כמו גם עצמה, מעוותת בעצמה. היא חגה סביב נושא. לא נוגעת
בו יותר מדי - הרי "לא רוצה לגעת עוד, אם זה כואב כשזה נוגע."
היא לומדת ולא שמה לב כלל. יש בה משהו, רק שלא מצאה אותו
עדיין. אולי יש לה גם תפקיד אך כמו גם מקום, חיים, משהו שעושה
אותה כל כך היא - ששונאת המון, כל אלה היא לא מצאה עדיין.
ואולי זו בקשה מוגזמת מדי. למצוא את עצמך בזמן חיים קצר כ"כ,
כי הרי, את לא צריכה, יש לך עוד זמן לחיות, לחיות וללמוד.

אבל היא בנתיים מסתכלת על תנועתם של דברים. גם של בד שמרקד
בצורה טבעית ממש עם הרוח, בוחנת ובולעת אותם, אולי גם מזה
ללמוד. אולי לשאול אותם איך הם מצליחים לדעת כ"כ טוב מה התפקיד
שלהם. איך להיות מובלים על גבי הרוח, איך לסמוך על הרגליים
שידהרו איך שצריך, איך  לכוון את משק הכנפיים, ובכל זאת להישאר
הם - מובלים אך עם דיעה. כי היא אינה תמיד יודעת איך עושים
זאת, אולי נסחבת עם הרוח, רק כדי שאיש לא יסתכל ויאמר, את
שונה, את מיותרת.

ואולי באמת את צריכה להפסיק לשחק אותם, למרות שקשה, ולהתחיל,
באמת אבל, לחיות אותם. אולי צריך ללמוד לתת לעצמך מקום, אולי
גם להפסיק לנסות להוכיח כל דבר. להיות את. זה מה שחשוב.
אולי. אולי בעוד שנה, או רק שבוע. להתחיל ללמוד. לא לבהות בהם.
לדעת שגם לך יש איזה תפקיד או ייעוד במשחק של מי-שלא-יהיה
שיושב לו למעלה, ואת לא סתם. אולי תוציאי את המילה מהלקסיקון
שלך, או תלמדי את עצמך להשתמש בה פחות, כמו גם הביטוי השזור
בפיך המון: "לא יודעת".
ואולי תוכלי לראות את תנועתו, תנועתם, של סוס ורוכבו, ולהרגיש
כשייכת, אולי כבר תמצאי את המקום.

22.07.04