|
הכאב הזה שאני חש
הכאב הזה שלעלום לא אדע אם הוא לטוב או לרע
היא ויתרה עליי ואני יודע ששגיתי
אך לעולם לא אדע במה
האם היה אסור לי לרצות אותה מהתחלה?
או שמא טוב שניסיתי וגיליתי שזה לא נועד להיות
האם היא בכלל רצתה אותי או סתם שיקרה?
הייתה זה התממשות של כמיהה ואהבה?
הייתה זו כמיהה לחזור לעבר הטוב והישן?
לעולם לא אדע
לא אדע אם יצאתי מפסיד או מרוויח
האם הייתי מסוגל באמת להיות איתה?
או שמא עליי להודות למי שהפריד בנינו?
ואני נותן לעצמי להיסחף את תוך הכאב
האם כך אמור להיות או האם פשוט כך נוח לי יותר?
נוח יותר מלהסתכל מסביב ולראות מה באמת קורה
האמת כואבת
אבל אנחנו תמיד מכאיבים לעצמנו עוד יותר |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.